פתח עינים על מנחות טו:

קנבוס ולוף אסרה תורה וכו'. אני בעניי בקונטריס שכתבתי במצרים דקדקתי קצת דקדוקים בסוגיא זו וכמו שכתב מהר"י קורקוס פ"ה דכלאים וכיוצא בס"ד:

אדם מביא זבחו ונסכיו עד עשרה ימים וכו'. ראיתי להרב הגדול מהר"ח אלפנדארי בהגהתו בספר בני חיי סימן כ"ה אות ב' שהקשה על מה שאמרו פ"ב דברכות א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הקורא ק"ש בלא תפילין באלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים והרי אמרינן הכא אדם מביא זבחו היום ונסכיו לאחר עשרה ימים וכו' ואין לומר דהכא אחר שקרא ק"ש אינו מניח תפילין באותו יום וכן יש לדקדק ממ"ש רש"י הקורא ואינו מקיים וא"כ הו"ל כאלו לא הקריב נסכים כלל דא"כ רשע מיקרי שביטל מ"ע וכו' ונראה דבזבח בלא נסכים אף שמקריב הנסכים אחר ימים מ"מ אין אומרים שירה עליהם שהשיר נאמר על הנסכים וכיון שעבר אותו היום בטל השיר ונמצא שהקריב בלא שיר ומטעם זה הכריחו התוס' בר"ה דף ל' ד"ה נתקלקלו שהקשו דלא הו"ל לאתויי נסכים וכו' ותירצו דלכתחילה אין לעשות כן לפי שבטל השיר וכו' א"כ ה"ק כל הקורא ק"ש ואינו מניח תפילין באותה קריאה הרי ביטל מצות קריאה באותה שעה כמו המקריב זבח בלא נסכים שאף שמביא הנסכים אח"כ מ"מ בטל השיר ה"נ אם יקיים מצות תפילין אח"כ כבר עבר זמן ק"ש עכ"ל הרב מהרח"א הנזכר: ומ"ש הרב דאין לומר שאינו מניח תפילין באותו יום דא"כ רשע מיקרי וכו' אי מהא לא איריא דאה"נ דרשע מקרי על ביטול מ"ע דתפילין והא לא צריכא למימר. רק אשמועינן דאפילו ק"ש שכבר קרא אינה נחשבת לו למצוה שלימה דהו"ל כמקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים כלומר שלא הקריב מנחה ונסכים כלל. אכן פשט הש"ס והפוסקים משמע דצריך שיהיו התפילין עליו בשעת ק"ש ולא סגי כשמניחן אח"ך. ומ"ש הרב הנזכר דאם מקריב הנסכים אח"ך אין אומרים שירה ולכתחילה אין לעשות כן וז"ש כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים שבטל השיר וכו' ק"ק דהתוס' שם כתבו דהיינו דוקא בקרבן צבור שטעון שירה ומ"ש מביא אדם זבחו וכו' דמשמע לכתחילה היינו בקרבן יחיד דאינו טעון שירה ע"ש ומאחר שכן הכא ביחיד שקורא ק"ש מיירי וא"כ מאי קאמר כאלו הקריב עולה בלא מנחה וכו' הרי ביחיד לכתחילה יכול לעשות כן ואינו נראה לפרש קורא ק"ש בלא תפילין כאלו צבור הקריבו זבח בלא נסכים שביטלו השירה דהוא יחיד ונדמהו ליחיד ועוד דהלשון דקאמר הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב וכו' משמע שהוא הקריב ויחיד יכול לעשות כן לכתחילה והגאון מהר"ר נפתלי כ"ץ בשיטתו לברכות לדרכ"ו היה מהלך ופירש דהא דקאמר עולה בלא מנחה היינו מנחת העומר וזבח בלא נסכים הוא נסוך המים בחג עש"ב ואחר זמן ראיתי בספר חדש ממש לעמית בתורה הרב מהר"י חזן נר"ו ספר חקרי לב סימן ה' שתירץ דהא דמביא זבחו היום ונסכיו לעשרה ימים היינו כשאין מזומנים אצלו אבל אם הם מזומנים צריך להקריבם. וא"כ הכא שהתפילין אצלו ואינו מניחן הוי כמקריב עולה בלא מנחה וכו' והנסכים אצלו דלאו שפיר עבד זהת"ד והוא תירוץ נכון ואין המקום אתי לעמוד במה שהאריך בספר הנזכר אך מידי עוברי אשו"ר ברהטי"ם תירוץ זה ואני בעניי רחש לבי לגדל ולחזק תירוץ זה ואין הפנאי מסכים: