פתח עינים על מגילה יד.

ת"ר מ"ח נביאים וכו'. רש"י מנאן מהלכות גדולות כי בא חשבון מסדר עולם ובסוף כתב שנים לא ידעתי. וראיתי בפי' ישן נושן כ"י לרבינו יהודה אלמאדארי זלה"ה שתמה על רש"י דאמאי לא מנה בארה אביו של הושע שניבא שני פסוקי' בתוך ס' ישעיה ושמעיה איש האלהים שאמר לרחבעם לא תעלו ולא תלחמו עכ"ד ובנסחת רש"י שלפנינו כתוב וז"ל ועל דניאל אמרינן לעיל אינהו נביאי ואיהו לאו נביא אלא אפיק דניאל ועייל שמעיה שאמר לרחבעם אל תעלו ואל תלחמו עכ"ל הרי דרש"י כבר מנה שמעיה במקום דניאל: וראיתי. בלקוטי מהר"א פליף כ"י דכתב בשם גליון וז"ל מאי דחשיב רש"י אמוץ קשה דלא נכתב שום נבואה ואי אפיק ועייל בארי שנתנבא שני פסוקים בתוך ס' ישעיהו ניחא עכ"ל וקשה דהא רש"י עצמו כתב אמוץ אמר לאמציה מדוע דרשת אלהי אדום. וכן הוא מפורש בסדר עולם פ"ך וז"ל ובימי אמציה ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל יבא וכו' ובאחרונה אמר לו ידעתי כי יעץ אלהים וגו' אמרו אמוץ אחיו עכ"ל ובסוף הפרק כשמנה עשרה שנקראו איש האלהים מנה לאמוץ ע"ש ומאי קאמר הרב הכותב הנז': וחזה. הוית להגאון הרמ"ע במאמר אם כל חי ריש חלק ב'. שכתב דשנים נעלמו מרש"י והם שם ועבר וכו' ויש בס' ישעיה נבואת בארי וכו' וכן עודד וחנני בימי אסא וכו' אולי ראוי להסיר ברוך וכו' ואביו וכו' וכן שריה ומחסיה והא דאמר ח' כהנים נביאים וכו' ראויים לנבואה קאמר א"נ נביאים שלא נכתבו וכו' והמשלים נביא הזקן וכו' עכ"ד בקצור ומ"ש דהשנים הם שם ועבר. מדברי סדר עולם פ"ך ופ' כ"א מוכח דמ"ח נביאים הם מאברהם אבינו ואילך וקרי בהו נתנבאו לישראל. והטעם ברור כי עד דור הפלגה היה הכל מעורבב הטמא והטהור יחדיו ואח"כ הובררו ישראל כי חלק ה' עמו ומשם ראוי למנות הנביאים שהיתה נבואתם צורך לישראל חבל נחלתו. ומה שמנה עודד וחנני. כבר הזכירם בסדר עולם בכלל המ"ח. ומ"ש ראוים לנבואה קאמר א"נ דלא נכתבו ק"ק דמאי אסתפק להרב ז"ל הרי לקמן דף ט"ו תניא ברוך ושריה וכו' כלן נתנבאו וכו' הרי דנתנבאו ממש ובנתנבאו לא שייך ראויין לנבואה קאמר: והיותר. קשה על רש"י ועל הרב ז"ל הוא דבסדר עולם פ"ך הוא היה מונה מ"ה נביאים כאשר יראה הרואה שהזכירם אחת לאחת למצוא חשבון. ואין בכללם לא אברהם יצחק ויעקב אבותינו. ולא משה ואהרן יהושע ואם תכניס ג' מאלה אז ינוח דעתנו וסליק חשבון נקי ובר מ"ח נביאים. ושם בסדר עולם הזכיר שמעיה שאמר לא תעלו. ומדברי רש"י מוכח דמדעתו קאמר: וחזינא. לגאון הרב טורי אבן שתמה על רש"י דכתב ושנים לא ידעתי דהאיכא אלעזר בן אהרן הכהן שנתיחד הדבור אליו עם משה למנות את ישראל בפ' פנחס ועוד יהוא בן ברכאל וכו' ע"ש ולק"מ דאפי' לאהרן הכהן נאמרו י"ג מיעוטין לומר שלא דיבר ה' אלא אל משה ונאמר כך לכבוד אהרן ומכ"ש אלעזר דודאי הדיבור היה למשה לבד. ויהוא בן ברכאל כבר הרב גופיה מייתי מהש"ס דחשיב ליה בין נביאי א"ה ואע"ג דהרב ז"ל תירץ דהיו ישראל וכו' מסדר עולם סוף פ' כ"א משמע דהיו מא"ה וכמ"ש הרב יעבץ בהגהותיו והביא מהש"ס פ"ק דע"ז דרעי איוב היו או"ה ע"ש: עוד. ראיתי להרב הנז' בריש מכילתין במ"ש על דניאל דאיהו לאו נביא שכתב וז"ל פירש"י שלא נשתלח לישראל בשום נבואה מפירושו משמע שהיה נביא אבל לא ניבא לאחרים ואין הלשון משמע כן אלא לא היה נביא כלל ולא נתיחד הדיבור אליו מפי הגבורה לעולם וכו' ורש"י בעצמו נראה שחזר בו דלקמן דאמר מ"ח נביאים פירש"י אפיק דניאל ועייל שמעיה ואי דניאל נביא אלא שלא נשתלח אמאי אפיקיה הא השיב התם הרבה שלא נשתלחו כמו האבות עכ"ל וקשה דאשתמיט מיניה דבדף ט"ו לקמן מני בבריתא דניאל בהדי ברוך וכו' חגי זכריה ומלאכי וקאמר כלן נתנבאו בשנת שתים לדריוש. אלמא קתני בהדיא דנתנבא דניאל ואיך קאמר דלא נתיחד לו הדיבור מפי הגבורה לעולם. והוא ז"ל הזכירה לבריתא הנז' בסוגיין גבי ברוך וכו' ע"ש: ומ"ש. דרש"י חזר בו וכו' אין כאן חזרה דמ"ש בשמעתין דלאו נביא ממ"ש בפ"ק בראשו כונתו דנבואתו לא נצרכא לדורות וזה כונתו בפ"ק שכתב לא נשתלח כונתו דנבואתו לא הוצרכה וקושטא הוא דלא נשתלח ובין בריש פ"ק ובין בסוגיין כונת רש"י שנבואתו לא הוצרכה. ומשכחת לה דלא נשתלח ונבואתו נצרכא כמו האבות. אך בדניאל לא נשתלח ולא הוצרכה נבואתו לדורות ורש"י בריש פרקין דובר אמת דדניאל לא נשתלח ודוק וכיוצא בזה יש לישב לסדר עולם דלא הזכיר שלמה ובסוטה דף מ"ח אמרו נביאים הראשונים דוד ושמואל ושלמה דסבר דנבואת שלמה לא הוצרכה לדורות ודוק:

חוץ ממקרא מגילה. ואעפ"י שיש כמה תקנות וגזרות ואסורין דרבנן הנהו הוו סייג לתורה או למצוה או גדר לעבירה ואיכא אסמכתא דאורייתא דכתיב ושמרתם את משמרתי. הר"ן ורבינו ישעיה הגדול כתב שמקרא מגילה נראה שהוסיפו על התורה שחייבו קריאתה כמו התורה דכתיב והגית בו. לקוטי רבינו בצלאל כ"י:

קריאתה זו הלילא. וקשיא לי הא אמרינן פ' ע"פ הלל מרדכי ואסתר אמרוהו וי"ל דהלל אמרו כשהרכיבו מרדכי על סוס על שם מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון דהיה מרדכי מוכפש באפר ודוקא אתשועה דיחיד אמרוה אבל אתשועה דרבים לא. מהר"א פליף בליקוטיו כ"י בשם גליון. ולכאורה יש לומר לדעת רב נחמן דסבר קריאתה זו הלילא דאפי' נימא דאמרו הלל על תשועת כל ישראל ל"ק לרב נחמן דבהצלת ישראל כשנתלה המן דין הוא שיאמרו הלל דבה שעתא לא נתקנה המגילה. ואחר שנתקנה וחייבו קריאתה אז לא תקנו לומר הלל דקריאתה זו הלילא. אך לטעם רבא דאכתי עבדי אחשורוש צ"ל במ"ש הגליון דמרדכי ואסתר אמרוהו על נס שנעשה למרדכי כדברי הגליון הנז'. ולמרדכי ואסתר שהי"ל גדולה יש מקום לומר עבדי ה' דהא לגבי אחשורוש יש להם מעלה דאסתר מלכה ומרדכי מגדולי המלכות:

אכתי עבדי אחשורוש וכו'. אבל אי לאו האי טעמא אמרינן הלל אעפ"י שהוא נס העשוי בח"ל דכיון שגלו חזרו להתרן הראשון. הרמב"ן. והר"ן כתב דה"ט סגי לכל נס העשוי בח"ל בעוד שישראל בגלות. לקוטי רבינו בצלאל כ"י. ולפי נסחא דקמן בגמרא דברי הרמב"ן הם מפורשים בש"ס ועמ"ש בעניותי בסוגין בספרי הקטן מחב"ר א"ח סי' תרצ"ג בס"ד:

אחד ממאתים צופים. פי' הרמתים מלה מורכבת מהרואים מאתים. מצאתי לקוטי מהר"ב כ"י:

יסכה שסוכה ברוח הקדש וכו' דבר אחר שהכל סוכין ביפיה. עמ"ש בעניותי בס' הקטן ראש דוד פ' מקץ בס"ד:

אחות אהרן ולא אחות משה וכו'. יש לדקדק דמאי בעי בדרשא זו הכא והא כתיב בהדיא הנביאה. ושמעתי משם מורינו הרב מהר"ר אליעזר נחום דמדכתיב מרים הנביאה אחות אהרן יש ס"ד דאיכ' תרתי מרים הנביאה ולהכי כתיב בזו אחות אהרן לאפוקי האחר' על דרך שני יוסף בן שמעון דנותנין סימן ולפ"ז יקשה דהם ח' נביאות. אמטו להכי הוצרכו להביא דרשא זו לומר דמאי דכתיב אחות אהרן דהיינו לאשמועינן זמן נבואתה דאי לא תימא ק' ולא אחות משה אלא שנתנבאה כשהיתה אחות אהרן וא"כ ליכא אלא ז' נביאות ודוק:

משום יחוד דבר אחר וכו'. אנכי עפר דל כתבתי בס' הקטן ראש דוד פ' בשלח דפליגי בפלוגתא דהרמב"ם והטור בדין יחוד ע"ש. ואפשר לומר בסגנון אחר דר"ש בן אבישלום ס"ל להחמיר כהרמב"ם אפי' בתרי וכשרי. והדבר אחר סבר דעד כאן לא מחמירינן אלא היכא דיש פריצים אז ראוי לכשרים להחמיר כדי שלא יאמרו הפריצים גם אנו כשרים ולכך בעינן חסידים גדולים כר' חנינא. אמנם אם כל הדור או רובו כשרים אין להחמיר. והכא כל ישראל היו כשרים כתמר דהיה להם לב א' לאביהם שבשמים ודוק: והתוס'. כתבו משום יחוד כשבאין אליה בני ישראל למשפט. כת הקודמין פירשו דהתוס' הוקשה להם דקי"ל דתרי וכשרי ליכא יחוד [והוי כדעת הטור] והכא היא שופטה את ישראל וכמה בעלי דינין באים. ולזה תירצו כשבאין אליה בני ישראל למשפט ואז תנן יהיו בעיניך כרשעים ואיכא יחוד וק"ל ואחר זמן רב ראיתי שנכתב בס' עיון יעקב ע"ש:

חנה דכתיב ותתפלל חנה. כתבו התוס' דכל הפרשה על סנחריב נבוכדנצר והמן כמו שתרגם יונתן ע"ש ובהכי ניחא מ"ש לקמן ע' בני המן מחזרים דכתיב שבעים בלחם וכו': רמה קרני ולא רמה פכי מדתלי השנוי מקרן לפך משמע דשאול נמשח בשמן המשחה דאי אמרת דשאול נמשח באפרסמא דכיא הו"ל לעשות ההפרש בין נמשח בשמן המשחה לנמשח באפרסמא דכיא אלא מוכח דשאול נמשח בשמן המשחה וכן מפורש לרז"ל בפרקי ר"א ובמדרש רבה ס' במדבר פ"ח ודלא כמ"ש רד"ק ודעמיה דשאול נמשח באפרסמון. דנעלם מהם דברי רז"ל וגם מהרמב"ם פ"א דמלכים ורש"י פ"ק דכריתות מוכח דשאול נמשח בשמן המשחה ע"ש. ומשו"ה תליא מילתא מקרן לפך ועמש"ל פ"ק דכריתות בס"ד:

וכי מראין דם בלילה. לפום (מאן) [מאי] דאמרינן בנדה דף ך' ע"ב דרבי בדיק לאור הנר נראה לכאורה דהא דקאמר דוד הע"ה בפשיטות לאביגיל וכי מראין דם בלילה היינו לאור הככבים אבל לאור הנר שפיר מצי לראות והכי נקיט להלכה הרשב"ץ ברמזי פסקיו לנדה. ואביגיל הראתה לו לאור הככבים כי הולך הוא בדרך. ולפ"ז צ"ל דהמצאת אביגיל דהראתה לו דם שישיב אין מראין דם בלילה ותימא היא וכי דנין נפשות בלילה אע"ג דאינן שוים דד"נ אפי' לאור הנר. ודמים לאור הנר ש"ד. מ"מ עשתה כן למצוא פתח לדבר אליו: אמנם. ניחזי אנן מאי דאמרו בירושלמי ס"פ כל היד מהו לראות כתמים בלילה רבי ראה בלילה וטימא אמר שובקתיה לצפרא ראה ביום וטיהר אמר גדולים הן דברי חכמים שאמרו אין רואין כתמים בלילה אמר שובקתיה לרמשא ראה בלילה וטהר אמר ולא אני הוא שטעיתי הוא הוא שדיהה ע"כ בירושלמי ולכאורה יקשה דרבי דידע דאמור רבנן אין רואין כתמים בלילה איך הוא ראה בלילה וטהר ואמר מר הכת"ם הטוב. ואפילו נימא דהוה פליג רבי על רבנן הרי בירושלמי דריש ברכות קאמר דכלהו תנאי דפליגי עם חבריהם לא עבדי כשמעתייהו ואיך הכא רבי עביד כדעתיה. והיה אפשר לומר דרבי לא פליג על רבנן וגם רבי לא נתכוון להורות בחזוא דליליא רק דרך נסיון עבד בשגם דברי חכמים אין צריכין חיזוק מ"מ רצה לראות הדבר במופת ולהכי ניסה לראות בלילה וטימא כלו' שאמר שלפי מחזה ליליא הוא טמא ושבקיה לצפרא וכו' ואז אמר כמה גדולים וכו' ולבסוף שאמר לא אני הוא שטעיתי וכו' כונתו ואין כאן מופת. אבל להלכה עביד כרבנן: אמנם. אנן מה נענה ביום שידובר בנו דברי הש"ס דילן דקאמר רבי בדיק לאור הנר דמוכח ודאי דמורה ובא לבדוק לאור הנר. ולכן צריך לומר בכונת הירושלמי דרבי ידע מאי דאמור רבנן אין רואין כתמים בלילה אך סבר דה"ד לאור הככבים אבל לאור הנר ש"ד. וכאשר אירע דבצפרא במראה אליו יתודע דהוא טהור אמר גדולים הן דברי חכמים שאמרו אין רואין כתמים בלילה ולא פלוג אלא סתמא קאמרי אפי' לאור הנר ולא כאשר סברתי דלאור הנר שרי. וכאשר בלילה ראה וטהר אמר שלא טעה ולאור הנר שפי' דמי ומ"ש רז"ל היינו לאור הככבים ועביד כשמעתיה דרבנן לא אסרו לאור הנר ורבי בדיק לאור הנר במ"ש בתלמודין. והרב בית דוד י"ד סי' צ"ה עמד בזה ובמקומו עמדתי על דבריו ודקדקתי קצת ואין כאן מקום להאריך. ודוק בדברי רש"י דסוגיין דדבריו מטין קצת דלאור הנר שרי: