פתח עינים על מכות י.

וחברון עיר מקלט הואי וכו'. עמ"ש הרדב"ז בתשובה סימן תרפ"א ועמ"ש הרב משנה למלך פ"ח מהלכות רוצח ע"ש:

מי נאה ללמוד בהמון מי שכל תבואה שלו. מהרש"א הקשה דהכתוב כתיב לא תבואה לא באלף ותירץ והרב עיון יעקב כתב דאין זה תמיהא כדאמרינן בסוטה דף ל"א וכו' ע"ש והריטב"א בחידושיו כתב וז"ל ואע"ג דכתיב לא תבואה באל"ף. בויו קרינן ואינו נכון מדלא מסלק ליה במסורת ולא אתייה במסכת סוטה ופירוש של פסוק בדרך תמיהה וכו' ע"ש ועיין בתוס' חולין דף ס"ה ע"א ודבריהם לא זכר מהרש"א פרק כשם. ושוב ראיתי בספר מענה לשון דף כ"ד ע"ג שזכר דברי מהרש"א והתוס' ומה שהקשה שם מפ"ג דנדרים עמ"ש הרב ישרש יעקב דף פ"ז ע"ב:

כל האוהב בהמון לו תבואה יהבו רבנן עיניהו ברבה בריה דרבא. יש לדקדק אטו לא נמצא ת"ח בן ת"ח באותו הדור כי אם רבה בריה דרבא ואפשר במ"ש בספר סדר הדורות דף קמ"ח ריש ע"א דרבא דרש פרק במה מדליקין (שבת דף כ"ג) מאן דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן לכן יהבי עיניהו ברבה שבו נתקיים מ"ש אביו רבא עכ"ל. ובזה נתישב קצת דאע"ג דטובא הוו ת"ח בני ת"ח יהבו עיניהו משום דרבא קאמר מאן דרחים וכו' ונתקיים בו. ועוד אפשר לומר דרבה היה גדול מאביו רבא וזה אינו נמצא כל כך שהבן יחכם יותר מאביו והוא מן המועט ומהאי קרא משמע דכל האוהב בהמון לו תבואה מוכח דהוא דבר שלא זכה בו עדיין שיהיה לו תבואה כלומר בשופע וזה אינו מצוי כל כך לכך יהבי עינייהו ברבה בריה דרבא. ועפ"ז ניחא דלא קאמרי הא בפרק במה מדליקין יהבי רבנן עיניהו ברבה בריה דהתם לא מיירי רבא בהכי רק באהבה בינונית וקאמר מאן דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן וזה מצוי דיהיו ת"ח פשוטים בני ת"ח אמנם הכא מיירי באהבה רבה וכ"כ רש"י (בגירסת עין יעקב) יהבו רבנן עיניהו ברבה שהיה אוהב תלמידי חכמים ביותר והיו לו בנים תלמידי חכמים אלמא הכא איירינן באהבה ביותר. ולפ"ז ניחא לגירסא אחרת דגריס ברבא בריה דרבה. וגם ניחא מאי דמשמע מלשון רש"י הנזכר דרבה בריה דרבא היה אוהב ת"ח ביותר ונתקיים בו שהיו בניו ת"ח ולא שרבה היה ת"ח בעבור רבא אביו כמ"ש הרב סדר הדורות: ולפי מ"ש מהרש"א הכא דמאן דרחים רבנן מוכרח שהוא ת"ח משום דע"ה שונא לת"ח ומשו"ה אמר מאן דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן משום דכבר הוא ת"ח וכו' ע"ש ניחא מאי דאמר בנדרים דף פ"א מפני מה אין ת"ח מצויים שבניהם ת"ח התמיהא וההערה הוא מאחר דכל דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן ואיירי בת"ח כמ"ש מהרש"א מפני מה אין בניהם ת"ח וזו היא כונת השאלה: ולולי דברי רש"י היה אפשר לומר דהכא מיירי במי שאוהב לכל ישראל אהבה עזה ומכ"ש לת"ח וזה שכרו שיהיו לו בנים הרבה ת"ח וז"ש ומי אוהב בהמון דייקא לכל המון ישראל ואז לו תבואה תורה מחזרת על זרעו וזה זכה רבא בריה דרבה שהיה אוהב לכל ישראל וזכה לבנים הרבה ת"ח:

רב אשי אמר כל האוהב ללמוד וכו' רבינא אמר כל האוהב ללמד וכו'. תרוייהו איתנהו דקרא סתמא כתיב ומי אוהב בהמון לו תבואה ואפשר לומר ומי אוהב ללמוד וללמד בהמון לו תבואה דע"י דבוק החברים ופלפול התלמידים זוכה להוציא לאור חלקי ניצוצי תורתו והוא אומר חידושי תורה השייכים לו וז"ש לו תבואה שהחידושים הם שלו ולא כדואג ואחיתופל שהיו קולטים מהאויר לפי שלא קדם להם יראה אבל זה המזכה את הרבים ודאי אין חטא בא ע"י ויראת חטאו קודמת על כן ויוצא פרח ראשית תבואתו ותורם משלו וז"ש לו תבואה. שם רמז באומרו לו תבואה דתלמודו מתקיים בידו וכמ"ש בעירובין דוד דגלי מסכתא ולחד פירושא היינו שלימד לאחרים ועל כן הנה שכרו לו תבואה שתהיה שלו ולא ישכחנה:

ואריב"ל מ"ד שיר המעלות לדוד שמחתי וכו' מתי ימות זקן זה וכו'. פירש הרב מהר"ר אברהם צמח הביאו הרב מופת הדור מהרח"א בעץ החיים פרשת בשלח דף ע"ב עמוד ג' במ"ש בר"ה דף כ"ט י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין וכו' ופירש הרמב"ם דמקדש כולל גם לירושלים ולפ"ז הני דאמרי בית ה' נלך דקאמר דוד הע"ה ששמח אף שכונתם שימות ויבנה בית המקדש היה אפשר שלא עלתה על דעתם אשר דימה דהע"ה רק כונתם לילך לירושלם דנקראת מקדש ולא כיונו שימות דוד הע"ה לז"א עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלם וכיון שהיינו בירושלים והם אומרים בית ה' נלך ליכא לספוקי דכונתם על בית המקדש דלא אפשר דרוצים לילך לירושלים דבה קיימי והיינו שימות דהע"ה ועל זה אמר שמחתי דהלואי יבנה בה"מ עד כאן דברי הרב מהר"א צמח זלה"ה: ולפי מה שמקשים על דעת הרמב"ם שסבר דמקדש כולל גם ירושלם מהא דאמרו פ"ב דיומא אההיא דעשרה נסים נעשו לאבותנו בבית המקדש דפריך פתח במקדש וסיים בירושלם ומאי פריך הא להרמב"ם ירושלם בכלל מקדש: ומתרצים דלא אמרה הרמב"ם אלא כשאומר מקדש אז סבר דירושלם בכלל אבל כשאומר בית המקדש אז אין ירושלם בכלל ומשו"ה פריך התם שפיר דבבית המקדש קתני ובכי האי אין ירושלם בכלל עד כאן דבריהם. וטעמם ונימוקם עמם דהוי מילתא דמסתברא דכשאומר בית המקדש לא מצית אמרת דירושלם בכלל. ומאחר שכן הן בסתר דרך הרב הנזכר כי אף שלא היו בירושלם לשונם שאמרו בית ה' נלך מוכרח דקאי על בית המקדש וירושלם אינו בכלל: אמנם אפשר לקיים דרך הרב הנזכר באופן זה דגם זו מן התוכחות דשנאי דוד הע"ה היו מבקשים להקניטו ומדברים בלשון שלא יהיה ספק כלל אפילו בפירוש דחוק כי כל ישעם וכל חפץ לצערו דאם היו אומרים נלך למקדש אף שהיו בירושלם חיישי שמא יטעו ויפרשו ירושלם שנקרא מקדש והשומע ישמע ויאמר כונתם לירושלם והגם דעל עומדם יעמודו בירושלם ה"א דהוא לשון שהיו רגילים לומר כשהם חוץ לירושלם וכונתם לירושלם והשתא סירכא דלישנא נקטי. לזה אמרו בית ה' נלך הזכירו בית ה' דמעתה מוכרח ומבורר דהוא על בית המקדש. וז"ש שמחתי באומרים לי בית ה' נלך על בית המקדש שימות וכו' ובא וראה עד מה הגיע שנאתם כי עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלם והוו מצו אמרי נלך למקדש והיה מובן מקדש ממש מאחר שעומדים בירושלם ועכ"ז חיישי לפירוש דחוק ונקטי לשון מבורר ביותר בית ה' נלך דבהא ליכא ספיקא בשום מקום ואופן דעל בית המקדש קאמרי ועם כל זה שמחתי ונתקיים דרך הרב הנזכר וכל זה משום יגדיל תורה. דמפשט הש"ס משמע דשמע דוד הע"ה דהיו אומרים מתי ימות זקן זה וכו' ובפירושא אתמר: ואפשר לומר במאמר הנזכר במ"ש פ"ק דמגילה מכאן סמכו של בית רבי שמבטלים ת"ת למקרא מגילה מק"ו ומה עבודה מבטלין ת"ת לכ"ש ופריך מההיא דיהושע ומשני הא דרבים והא דיחיד וכונת הש"ס פשוטה דהא דמחלק בין ת"ת דרבים היינו ת"ת דכל ישראל כההיא דיהושע ולגבי כל ישראל קרי לבית רבי אף כי ברבים היו יחיד וכ"כ רש"י שם הא דרבים דהתם כל ישראל הוה וזה מוכרח ופשוט בש"ס ועל פי זה הקשתי בהגהותי על הרמב"ם על דברי הרב לח"מ ע"ש. ועלה בידינו דעבודה דרבים עדיפא מת"ת דרבים שאינם כל ישראל וזו היתה דעת הזקנים שיבנה בית המקדש משום עבודה דרבים דדחי ת"ת דרבים בעלמא ולא חיישי לת"ת דדוד הע"ה הגם שנאמר דת"ת דידיה היא דרבים וגם דהע"ה סבר וקביל דדינא קמשתעו והיה שמח במצותיו יתברך ולא חייש למיתתו. וא"ל הקב"ה שהם טועים דעבודה דרבים כבר מתקיימת בגבעון וליכא הכא אלא עבודה דיחיד אלף עולות המעלות לשלמה שהוא עבודה דיחיד ובכי הא עדיפא ת"ת דדוד הע"ה דחשיבא ת"ת דרבים מעבודה דיחיד וז"ש טוב לי תורת פיך מאלף עולות של שלמה שהיא עבודה דיחיד. שוב ראיתי להרב שארית יעקב שנכנס בזה אך הוא סבר דת"ת דרבים דעלמא אף שאינו כל ישראל דחי עבודה דרבים ועפ"ז פירש דהזקנים לא מחלקי בין ת"ת דרבים ליחיד כדס"ד הש"ס והקב"ה השיב כמסקנא ות"ת דדע"ה כרבים עש"ב והוא נגד הש"ס דהא בית רבי רבים הוו ומאי דמחלק הש"ס היינו רבים דכל ישראל כמו שפירש"י והוא מוכרח. ובסגנון שכתבנו בעניותנו ניתן ליאמר: