פתח עינים על קידושין לט:

מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה כתבו התוס' ובגוים איפכא מחשבה רעה הקב"ה מצרפה דכ' מחמס וכו' וק"ק אמאי לא מייתו מהכתוב בסוף יהושע ויקם בלק בן צפור מלך מואב וילחם בישראל ולא מצינו שנלחם אלא דמחשבתו הרעה נצטרפה לו למעשה כאלו נלחם וי"ל דאי מהתם הו"א שדרך הכתוב כן כדכתיב בראשית ברא אלהים ואז"ל שעלה במחשבה לבראתו במדה"ד וכ"כ הרא"ם שם וז"ל שבתחילה עלה במחשבה ופירוש ברא כמו וילחם בישראל דבלק וכו' ע"ש אבל בהאי קרא דמייתו כתיב מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת הרי דענשו על המחשבה. א"נ דגבי וילחם בישראל יש לפרש כמו שפירש רד"ק והרב כלי יקר ע"ש ואין ללמוד משם דבגויים מחשבה רעה מצרפה אבל ק"ק על הרא"ם שם ופ' ויחי ד"ה ברצונם עקרו שור דמייתי מהאי קרא דוילחם בישראל על המחשבה דלפי האמת דכבר ילפינן דבגוים מחשבה רעה מצרפה כמ"ש התוס' נימא דה"ט דכתיב וילחם ואין ראיה משם למקומות אחרים ובפרט גבי עקרו שור דהם ישראל קדושים. והו"ל להביא בעקרו שור ראיה מבראשית ברא הנאמר על המחשבה. וראיתי להרב נחלת יעקב פ' ויחי שנרגש בלשון רש"י מהא דמחשבה רעה בישראל אינו מצרפה ותי' דה"מ כשנתחרט ונחם על הרעה אשר חשב לעשות אבל שמעון ולוי לא חזרו ממחשבתם הרעה ומצדם לא יבצר כל אשר יזמו אלא שראובן ויאודה לא הסכימו בהריגתו והסכימו עמהם שאר האחים אם כן שפיר מעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום עכ"ל ואין דבריו מחוורים דבסוגיין משמע אף שלא נתחרט אין המחשבה רעה בישראל מצטרפת. וכן משמע ממ"ש רש"י פ' תבא דיליף בגוים מחשבה רעה מארמי אובד אבי והביאו הרב נחלת יעקב שם ומשמע דכה"ג בישראל אינה מצרפה והתם לא עשה ולא נתחרט אלא דמן השמים עכבוהו כדכתיב יש לאל ידי וכו' וא"כ גם שמעון ולוי לדבריו דהוי מעין דוגמא להיותם ישראל מחשבתם אינה מצטרפת. ותו דמי אמר לנו שלא נתחרטו הם עצמם וניחמו על הרעה ואפי' תימא דבאותה שעה לא נתחרטו אח"ך ודאי נתחרטו. ועיין בהרא"ש ספ"ק דראש השנה: ומהרימ"ט בחידושיו דף ל"ז ע"א כתב ע"ד התוס' וק"ל דבריש פרקין אמרינן גבי גוי יורש את אביו וכו' ודילמא ישראל משומד שאני ואעפ"י שחטא ישראל הוא עכ"ל ולק"מ דרבותינו הצרפתים ס"ל דהאבות לא יצאו מכלל ב"נ כמ"ש הרמב"ן פ' אמור וכפ"ז מוכרח דלדעתם הא דאמרינן ודילמא ישראל משומד דחיה בעלמא ולא לקושטא דמילתא ושפיר ילפי מחשבה רעה בגויים מדכתיב מחמס אחיך יעקב וכו' וכ"כ הרמ"ע במאמר חקור דין ח"ב פכ"ב דלדעת התוס' הא דאמרינן ודילמא ישראל משומד אינו למסקנא ע"ש. והנה דברי התוס' הללו הם ירושל' סוף פ"ק דפאה. ולדעת הרמב"ן שם פ' אמור דתפס לעיקר דהאבות יצאו מכלל ב"נ לגמרי ותלי זייניה בההיא דאמרינן ודילמא ישראל משומד שאני ע"ש צ"ל דפליגי הבבלי והירושלמי. ולדעת הרמב"ן ל"ק מקרא דמחמס אחיך יעקב שדנו על המחשבה והוא ישראל משומד ואעפ"י שחטא ישראל הוא דהרמב"ן יפרש הכתוב כמו שפירש הראב"ע מחמס שעשו אדום לישראל בגלות ירושלם ע"ש: א"נ אפשר לומר לדעת הרמב"ן דגם הוא אזיל ומודה בהך ירושלמי דפאה ואצ"ל דפליגי תרי תלמודי אהדדי כי אם הך ילפותא דהירושלמי ילפותא גמורה כי האף אמנם דהאבות יצאו מכלל בן נח לגמרי ודינם כדין ישראל גמור ועשו נמי ישראל משומד הוא מ"מ להא מילתא דמחשבה רעה פשיטא דיש לו דין גוי גמור דהרי אפי' בישראל בע"ז מחשבה רעה מצרפה למעשה וכיון דזה הישראל משומד נשתרש בע"ז וכל מחשבות לבו רק רע כל היום בע"ז ומצטרפות גם שאר מחשבותיו הרעות בשאר איסורין ולדבר זה הרי הוא כגוי ושפיר יליף הירושלמי מעשו דמחשבת גוי מצטרפת דלהא מילתא גוי הוא ולא יזכר בשם ישראל משומד ועמ"ש מהרימ"ט שם דמסיק קרוב לזה ונראה שהוא לדעת התוס'. וכן י"ל לפי האמת להרמב"ן אבל התוס' אפ' שסוברים כמ"ש הרמב"ן בשם חכמי צרפת ויתכן שהם בעלי התו' עצמם כמש"ל ודוק:

היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה שמעתי משם הרב מהר"י ן' פורנה שדקדק דלמה האריך הול"ל היכן טובת ואריכות ימיו של זה ופירש ז"ל דבכבוד או"א כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ודרשו רז"ל יאריכון ימיך בעה"ז ולמען ייטב לך לעוה"ב. ובשלוח הקן אמר קרא למען ייטב לך והארכת ימים ודרשו רז"ל למען ייטב לך בעה"ז והארכת ימים לעוה"ב. נמצא דזה שעשה שתיהן כבוד או"א ושלוח הקן צריך שיהיה לו שתיהן בעה"ז ושתיהן לעוה"ב כפי השתי דרשות בכבוד אורך ימים בעה"ז וטובת ימים לעוה"ב. ובשלוח הקן טובת ימים בעה"ז ואריכות ימים לעוה"ב. וזה שקיים שתיהן א"כ בעה"ז מצד כבוד יש לו אורך ימים ומצד שלוח הקן יש לו בעה"ז טובה וז"ש היכן טובת ימיו של זה בעה"ז מצד שלוח הקן והיכן אריכות ימיו של זה בעוה"ז מצד כבוד [אב] ואם. ומשני דשתיהן לעה"ב לעולם שכלו טוב ולעולם שכלו ארוך ושפתים ישק משיב דברים נכוחים דפח"ח:

כה"ג חזא. פ' אין דורשין אמר שחטא משום דחזא מט"ט וכו' הא והא גרמא ליה. תוס' מר"י הזקן כ"י: ע"ב.