פתח עינים על כתובות ה.

דרש בר קפרא מאי דכתיב ויתד תהיה לך על אזנך וכו' יש להרגיש מאי ק"ל בכתוב דקאמר מאי דכתיב ותו להבין אומרו אל תקרי וכו' והיינו דאר"א. ואפשר דק"ל בכתוב דהול"ל ויתד תשים לך על אזנך ומאי קאמר תהיה לשון הויה אף הוא ראה והתקין בדרשתו ללמד דעת כי האצב' אלהים עשה כיתד והיתה הויתו באופן זה לתועלת עצום תלי זייניה על כלי זיין אשר לאדם לשמור נפשו וז"ש ויתד תהיה לך הוית היתד כלומר שאצבעך דומה ליתד הוא על אזנך על כלי זיינך למלחמ' חובה מהיצה"ר לשמור את דרך עץ החיים דאיברא לזו תקרא מלחמה כי רבה היא וכגון דא צריכא ספרא וסייפא ואיש צדיק מיז"ן זיי"ן תלוי עליו כל שלטי הן האדם היה בהדי הוצא מערת פריצים ואזן שומעת אתי דיבור מילת"א גנאה אצבען די יד אנש עשו משמרת אשר כח בהם נועלין תנן חרש"ו הורשי"ם מעשה חר"ש כאיש אשר לא שומע ולכך אמר אל תקרי אזנך אלא על אזנך כלומר שלא ידענו פעולת האצבעות מעלי"ן בקדש על כלי זיין אם לא כי יקרא על אזנך שישים אצבעו באזניו אז שפיר מובן קרא כדכתיב על אזנך דלאיי איהו ניהו מבחר כלי זיין להמלט נפשו משחת ויען כי דברי בר קפרא באו סתומים סתמא דתלמודא השמיענו כזאת דהן הן דברי ר"א דקאמר מ"מ אצבעות דומות ליתדות ובכלל דברי בר קפרא דבריו. ובספרי הקטן דברים אחדים דף צ"ז ע"א הוספתי להביא מה שפירש הרב יערות דבש במאמר זה וכפי דרכו המשכתי פירוש המאמר לדרכנו. ומ"ש הרב יערות דבש שרז"ל אמרו על פסוק זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו כי בשעת הבריאה לא היה חילוק אצבעות עד נח. עתה נזדמן לי ס' עיר בנימין וראיתי במאמר זה שכתב משם פענח רזא הא דעד נח לא היה חילוק אצבעות ושמע כי זה כונת הפסוק זה ינחמנו וכו' וכתב דעל זה הוצרך הכא ליתן טעם על חילוק האצבעות יותר מכל האברים ע"ש באורך והוא קצת מדרך הרב יערות דבש. שוב בא לידי ס' פענח רזא וראיתי שכתב כן משם מדרש אבכיר והמגיה שם דקדק בזה ומעצבון ידינו. ואגב שיטפיהו כתבו. כי הרב יערות דבש כתב שרז"ל אמרוה על פ' ומעצבון ידינו ואינו כן שהמגיה הנז' כתב כן והרב עיר בנימין כתב ששמע כונת פ' ולא היה צורך לשמועה כי שם בפענח רזא כתב המגיה כן: