פתח עינים על כתובות יז.

כי סמכו רבנן לר' זירא שרו ליה הכי לא כחל וכו' יש להעיר דאמאי שרו לר' זירא כמה דהוו משרו קמי כלתא. ותו דלא שייך כל כך בסמיכה. ואפשר במ"ש פ"ק דסנהדרין דר' זירא הוה מטמר מלמסמכיה דא"ר אלעזר הוי קבל וקיים כיון דשמע להא דא"ר אלעזר אין אדם עולה לגדולה אלא א"כ מוחלין לו על כל עונותיו אמציה ליה אנפשיה. ובירושלמי דבכורים איתא נמי להא דר' זירא ושם נאמר כיון דשמע הדין תניא דתני חכם חתן נשיא גדולה מכפרת קבל עליה. וכבר נודע דלמ"ד ענוה גדולה מכלם והיא עיקר כל המעלות כנודע ומאחר דר' זירא ידו אוחזת בעקב ענוה היא העולה למצוא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם וא"צ ליופי אחר ממדות ושלמיות כי הענוה פנת יקרת וכל המעלות נגררות אחריה וז"ש לא כחל ולא שרק ולא פרכוס ויעלת חן כי כשיש בו ענוה סגי למצוא חן דדא קני מה חסר. ובכלל ענותנותו דמאי דאמצי נפשיה היינו משום דמוחלין לו על עונותיו וזהו מענותנותו ולרמוז זה כחדא שריי"ן שירת הכלה לרמוז בהאי דאמצי נפשיה היינו שהושוה עצמו לחתן וכלה דמתכפרין ולהכי קביל עליה והכל לפי רוב הענוה כי לא היה צריך לזה דצדיק גמור הוא:

רבא דעמיה מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא וכו' יש להרגיש דאמאי סדרו זה בתלמוד ומה חכמה יש בזה. ואפשר דבדברי הני אמהתא דקיסר אף שהם לא כיונו האלהים עשה כי שבח יתנו לו לפי כבודו דר' אבהו. והוא כי לפעמים אפי' ריש גרגרותא משמיא אוקמוה כי קרא ה' לפרנס הוא הדב"ר אחד לדור הגם שלא יהיה ראוי לפי חכמתו להיות לראש שעתא קיימא ליה לרעות ביעקב ויהי להם לראש. לא כן רבי אבהו כי מצד חכמתו ראוי לראש והנה צור"ף דהמני"ה רחמנא להנהיג העם וז"ש רבא דעמיה שמצד חכמתו הוא ראש כי ר"ב הוא וזכה להיות מדברנא דאומתיה ולא מצד שהוא מנהיג לחוד היה לראש: (ב) ונוסף עוד כי זכה לתורה ולגמילות חסדים והגיע לפרקו האיש מקדש ומישר הדורים וזכה לנר מצוה ותורה אור וזהו רבא דעמיה בתורה ראש ישיבה וגמילות חסדים מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא נר המאיר כי בשתים עלתה לו נר מצוה ותורה אור: (ג) ובסגנון אחר כי יעלה על לב דהא דהוה מפלח בי קיסר יוצא בגרעון שמאבד הזמן וכאשר ר' אבהו עצמו חש לזה כמשז"ל דבעת סילוקו אחוו ליה י"ג נהרי דאפרסמא דכיא ותמה כל אילין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וזהו רבא דעמיה מדברנא דאומתיה בין בהיותו רבא דעמיה ראש ישיבה ועוסק בתורה בין בהיותו מדברנא דאומתיה. הוא בוצינא דנהורא כי תורתו ומעשיו הן מזהירי"ן ותתענג בדשן נפשו י"ג נהרי דאפרסמא: (ד) ועוד כלול בזה דר' אבהו ענותנא הוא וכמ"ש בסוטה דף מ' ואלו לא היה מטעם שהוא מנהיג לא היה מקבל להתנהג בטכסיס ראש אך כדי שהמון העם יהיה להם פחד ויתקנו מעשיהם לזה היה כטכסיס ראש והוא לא עשה אלא לפנים וזהו רבא דעמיה מה שהיה בסוג רבא דעמיה לא מלבו רק שהיה מדברנא דאומתיה והיה מוכרח מפני העם כדבר האמור: (ה) גם אפשר דיש הפרש בין הנהגת הראש להנהגת מנהיג העם כי הראש יש לו יותר כבוד ויקר הערך יותר ממנהיג בעלמא ור' אבהו מענותנותיה בשגם היה ראש מר ניהו רבא דעמיה לא היה מחזיק עצמו לראש רק מדברנא דאומתיה כמו מנהיג שאין לו מעלה כל כך: (ו) ובסגנון אחר אפשר במ"ש פ"ק דסוטה לא הוו עיילי ליהודה במתיבתא דרקיעא ואל עמו תביאנו למדנו כי עמו נקראים בני הישיבה ויתכן כי מצדקת ר' אבהו ומענותנותו הגם שהיה ראש ישיבה לא היה מראה רבנות אלא להדיוטות לא לת"ח וזהו רבא דעמיה שהיה רב לעמיה הם בני הישיבה ועכ"ז לא עליהם היה מראה חשיבותו כי אם מדברנא דאומתיה המון העם לא לעמיה שהם הת"ח: (ז) ודרך פשוט אפשר דהיה רבא דעמיה הם בני עירו ומצודתו פרוסה על שאר העם מישראל שהם במדינות אחרות אשר בממשלת הקיסר והיינו מדברנא דאומתיה על כללות אומתו ישראל הנפוצים במקומות אחרות וק"ל. וזאת היתה למסדר התלמוד לקבוע הני מילי שוררו הנשי"ם אמהתא דבי קיסר אשר נזדמן בפיהם לשון זה וכסומא בארוכה יפה שיחתן:

אמרו עליו על ר' יהודה בר אלעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה יש להרגיש מ"ט לקח בד הדס והריקוד בב"ד יהיה. ואפשר במ"ש פ"ק דמגילה אסתר ירקרקת היתה כהדס וחוט של חסד משוך עליה. והנה בסוגיין כתוב בשיטה מקובצת וז"ל כל הכלות משבחין אותן כן כלה נאה וחסודה פירוש בעלת חן וחוט של חסד משוך עליה רש"י מהדורא קמא. פי' לפי' דאפי' שהיא כעורה אפשר בחוט של חסד כדאמרינן גבי אסתר עכ"ל. וידוע דר"י בר אלעאי הוא חסיד וכמ"ש בש"ס דכי קאמר מעשה בחסיד א' היינו ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אלעאי. ואמטו להכי כדי שלא לשקר באומרו כלה נאה וחסודה נטל בד הדס לרמוז להדסה היא אסתר שהיתה ירקרקת כהדס וחוט של חסד משוך עליה וכן הוא שאומר כלה נאה וחסודה רמז דאפשר לחוט של חסד משוך עליה כמ"ש בשיטה מקובצת:

מרקיד אתלת וכו' אהניא ליה שוטיתיה וכו' מה שפירש מהרש"א מרקיד אתלת כמו ג' בני אדם והקשה על פירש"י נעלם ממנו ב"ר פ' נ"ט שאמרו מרקד אתלת שבשין ויש איזה שינוי בין סוגיין לב"ר וירוש' פ"ק דפאה ופ' כל צלמים ועמדתי קצת על זה בס' הקטן ראש דוד דף צ"א ע"ד ודף צ"ב. ושם דרך דרש פירשתי הני תלתא דשוטיתיה ואמרי לה שטותיה ואמרי לה שטתיה מאי נפקא מינה ומה טעם כל הסברות הללו ע"ש: