פתח עינים על גיטין ז.

ובידי למוסרם למלכות מהו. למוסרן למלכות פי' ליתן אותם במשמר יום או יומים כדי שיתיסרו מהו שרי או אסיר מי אמרינן כיון שלא אחסר אותם מממונם שרי או דילמא דאסיר לישראל להנקם לעולם מחבירו ישראל ע"י גוי אף דליכא הפסד ממון. שיטה כתיבת יד:

שרטט וכתב לו אמרתי וכו' זה שנים דרך עראי ראיתי בס' מצודת דוד על האגדות שכתב בזה דהפעם ראשונה שרטט וכתב ופעם שניה אמר לשליח שיאמר לו ודיבור של צדיק עושה רושם ולא המחשבה ופעם ראשונה ר"א לא רצה לדבר רק כתב בכתב ידו ולא יעשה רושם אבל פעם שנית שהודיעו מר עוקבא שאין לו תקומה דיבר ר"א בכונה שעושה רושם וכן הוה כמ"ש הדבר יצא מפי ר"א ונתנוהו לגניבה בקולר ולפיכך שלח לו ר"א שיקללם כי מר עוקבא היה בקי במעשים דר"א שברכתו ברכה וקללתו קללה מההיא דר"א גבי ר"ג גיסו שלא הניחתו אשתו ליפול ופ"א נפל ונפק שיפורא מבי ר"ג דשכיב וסבר מר עוקבא שיקללם זהת"ד: ועמו הסליחה דהתם פ' הזהב הוא ר"א הגדול תלמיד ריב"ז מדרא קמא דתנאי. וזה ר' אלעזר היה אמורא דגניבה היה בזמן רב הונא ורב חסדא כמ"ש במאמר שהביא הוא עצמו אחר כן וזה פשוט. אבל הדקדוק שדקדק נכון היכא דאיכא למדרש. ואולם מה שהחליט דאין מחשבת הצדיק עושה רושם זה אינו דכתיב תאות לבו נתת לו. וכמה זמנין אשכחן דנקיט בלביה או חלש דעתיה ומת שכנגדו. אבל אפשר להעמיד הדרך הנז' באופן זה דכתב ר"ת דלדבר צחות א"צ שרטוט. ועם כל זה שרטט וכתב להורות דאינו אלא ככותב פסוק ולא יעשה רושם ונמצא דמחשבתו היתה שלא יענש ועשה מעשה להורות שאינו מכוין להענישם. ואח"ך שהיו מצערין אותו הרבה כיוין לקללם ושלח לו דום לה' וכו' ומשום דכונתו לקללם נתנוהו לגניבה בקולר. ויש לצדד עוד. ואחר זמן רב ראיתי להרב עיון יעקב שכתב קרוב לדברי ס' מצודת דוד הנז' ע"ש:

מאי דכתיב קינה ודימונה וכו' אמר הר"מ בשם רבו ר' משה הדרשן הא דדריש ששה עיירות הללו היינו משום דבמנין עיירות של יהודה בפרטן תמצא ל"ה ובכללן כ"ט וקים ליה דהנך שית נכתבו לדרשא. תוספי הרא"ש. ובגליון תירץ מפני שמנאן הכתוב שלא כדרך חנייתן:

מי שיש לו צעקת לגימא על חבירו ודומם שוכן בסנה וכו' אפשר לפרש במשז"ל דלמה נגלה הקב"ה בסנה משום ששפל מכל אילנות ומשום עמו אנכי בצרה כביכול ואז"ל בזמן שאדם מצטער כביכול שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי וכו' וזה האדם שחבירו גזלו וקפח מזונותיו ודומם מוכרח שהוא שפל בעיניו והוא מצטער בקרבו ולכן שוכן בסנה שנגלה בסנה שהוא שפל שהיו ישראל שפלים וגאלם כמ"ש בש"ר וגם משום עמו אנכי כמ"ש שם עושה דין לזה שהוא שפל ומצטער כ"י בצערן של ישראל וגואלו מיד חזק ממנו:

אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים וכו' רש"י פירש אם שלמים מצומצמים והכי קאמר אם שלמים מזונותיך וכ"ש אם רבים עכ"ל וצריך להבין דקרא קאמר וכן רבים אלמא משוי להו ורש"י קאמר וכ"ש רבים. ותו יש להבין אם שלמים תיבת אם לכאורה לא אתי שפיר. גם וכן נגוזו תיבת וכן לפי זאת הדרשא נראית טפילה. ואפשר לישב הכתוב כפי הדרשא הזו ונקדים מה שפירש הרב עיר וקדיש כמה"ר יעקב אשכנזי במשנת ר' אליעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך דהכונה כי מה שצריך אדם לפרנסתו הוא של האד' כי הוא ית' נותן לחם לכל בשר ונקרא שלו. והיתר על מה שצריך למזונותיו וצרכיו הוא של הקב"ה וז"ש תן לו משלו כלומר תן מהיתר על צורכך שהוא שלו יתב'. כי לפי האמת גם מה שאתה צריך לפרנסתך הוא שלו וז"ש שאתה ושלך שלו גם מה שהוא שלד לצורך מזונותיך הוא שלו ומייתי ראיה מדהע"ה שהיה מקדיש דמי סעודתו וז"ש כי ממך הכל דייקא בין מה שצריך לך בין היתר עכ"ד. וז"ש אם שלמים וכן רבים כלומר אם האדם ישים אל לבו כמה שצריך לו והיתר הכל הוא של הקב"ה ובעיניו שקולים הם כי ממנו יתברך הכל והוא אומרו אם שלמים וכן רבים אם יהיו אצלך שלמים דמזונות מצומצמים ויתרים בהשואה וכן כפ"ז נגוזו שעושה צדקה ובין אם מצומצמים ובין אם רבים לא יחדל מהצדקה אז ועבר וניצול מגהנם ועיניתיך לא אענך דאין מראין לו אח"ך סימני עניות ודוק הטב: