פתח עינים על עירובין ק:

הויין לו בנים שאינן מהוגנים. כלומר רשעים דהא יליף מקרא דכתיב גם בלא דעת נפש לא טוב. ופירש"י לא טובים הבנים וכו' ואמרינן בשבת דף קמ"ט ע"ב אקרא גם ענוש לצדיק לא טוב אין לא טוב אלא רע ע"ש וכ"כ רש"י בתעניות דף ט"ז ע"ב שאינו הגון רשע וכ"כ הטור בא"ח סי' ג"ן וכן מוכח מדברי הרמב"ם ספ"ד דסנהדרין ופכ"ד דין ב' ע"ש:

עצבונך זה צער גידול בנים והרונך זה צער העבור וכו' הקשו המפרשים דברישא הול"ל צער העבור ולידה ואח"כ צער גדול בנים. ואפשר כי הנה קללות אלו הם כוללות לכל הנשים. ומקצת מהם לא שייכי בחוה כגון דם בתולים וכבר ילדה קין והבל שלא בצער. וגם בדור המבול נראה מהמדרש שכמעט לא היה צער גדול בנים וכמ"ש איוב סי' כ"א זרעם נכון לפניהם ישלחו כצאן עויליהם וכו' ונמצא דהגם דחוה ילדה שת מ"מ לא היה צער גדול בנים. וא"כ רמז דזמנין דמשכחת צער גדול בנים ברישא בנים שאינם שלה כגון שמתה אם הבנים ומוכרחת היא לגדלם וזה צער כפול לסבול צער על בני צרתה ולרמז זה הקדים צער גדול בנים. ויותר נראה פשוט דמעיקרא קושיא ליתא ונאמר דהגם שהיו מצליחים בבנים בגדולן ובריאותן מ"מ היה להם צער מצד אחר כי היו חזקים וקשים. וא"כ הכתוב דבר כלפי חוה שכבר הולידה קין והבל ועתה יהיה לה צער לגדלם לפי בחינתם. ואחר זה צער העבור ולידה בשת אחר ק"ל שנה ונמצא שהדברים כסדרן והלכתן ופשוט:

מגדלת שער וכו' עמ"ש בקונטריס שמחת הרגל רות דף ל' ע"א ובשם הגדולים ח"ב דף צ"ו סוף ע"א:

מלפנו מבהמות זו פרדה וכו' הא דלא נקט גזל מנמלה ועריות מיונה כדאמר ר' יוחנן בסמוך משום דמשמע לי' דקרא בדרך ארץ איירי שהטביע הקב"ה דרך ארץ בבהמות כדי שנלמוד מהם ולא איירי קרא באסורים שלמדנו בחסדיו ע"י משה רבינו וכ"ש דבעשרת הדברות איכא לא תנאף לא תגנוב ואע"ג דבגונב נפשות איירי כמשז"ל. וכן ר' יוחנן אמר אלמלא לא נתנה תורה היינו למדין וכו' ופשוט ואע"ג דתנן יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים וא"כ נימא מלפנו מבהמות שיש ללמוד מנמר וצבי ואריה לעבודתו יתברך ומעוף השמים להיות קל כנשר והוה א"ש מעוף השמים דכתיב כנשר יעוף השמים. מ"מ מקרא מוכח דאנו למדין מהם איזה ענין טוב. והנך דתנן הן מדות כולליות מוטבעות בהם ולכך קאמר זו פרדה שכורעת והיא צניעות וכן דרך ארץ מתרנגול ופשוט:

אלמלא היינו למדין צניעות וכו' וכי האי גוונא איכא למילף מבהמות וחיות איזה עניינים כגון מנמלה יש ללמוד עוד זריזות וחריצות כמ"ש לך אל נמלה עצל וכו' ואמרו הכלב מכיר את קונו ובירושלמי דתרומות שהמית עצמו להציל אדונו. וכיוצא שאר עניינים הנשמעים ממגידי אמת. ונקט הני לדוגמא וה"ה דאיכא אחריני ולאו כרוכלא:

וגזל מנמלה. הכי אתמר בי מדרשא בריש פ' שופטים ברבה משם ר"ש בן חלפתא שראה במופת ע"ש:

זביננא לך זיגא וכו' עיין מ"ש בשיטתו הגאון הרב תורת חיים: