פתח עינים על חולין צא:

א"ר עקיבא שאלתי את ר"ג ואת רבי יהושע באיטליז של אימאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל וכו'. כתבו התוס' בכריתות דף ט"ו להודיע שבחן דאע"פ שהיו טרודים היו עוסקין בדברי תורה עכ"ל (בדפוס פפד"מ בגיליון) והגם דבפרק היה נוטל אמרו הגיע לפרשת דרכים זה ת"ח שהגיע להוראה וכו' וכתבו התוס' דסתם ת"ח שהגיע להוראה מהרהר תדיר בתורה. הרבותא הוא שהיו משתדלים לעסוק יחד בתורה ולא סגי להו דכל חד בדידיה יהרהר בתורה:

א"ר יצחק שמש הבאה בעבורו וכו'. צריך להבין דר"ע שאל לר' גמליאל ור' יהושע ומאי שיאטיה דר' יצחק הכא הול"ל דר"ג ור' יהושע השיבו לו כך או תשובה אחרת. וצ"ל דהא דר' יצחק הוא בריתא אלא שהוא ידעה בדורו שקבלה מרבותיו ומייתי לה הש"ס וממילא מובן דזו תשובת ר"ג ור"י לר' עקיבא. א"נ דאינה בריתא והם דברי ר' יצחק. ומייתי ליה שהוא כיוין לתשובת ר"ג ור' יהושע מדנפשיה דלא שמע ויכוח זה וממילא נבין דזהו תשובת רבי גמליאל ור' יהושע. א"נ דמי שהיה שונה מעשה זה שכח תשובת ר"ג ור"י ובא ר' יצחק והשיב ומסתמא כך השיבו ר"ג ור"י אבל הש"ס מייתי דברי ר' יצחק דשכחום לדר"ג ור"י והוא החזירם בדעתו. א"נ דר' יצחק הוא האומר ענין זה והו"ל כאלו בתחילה אמר בש"ס אמר ר' יצחק אמר ר' עקיבא שאלתי וכו' והוא ע"ד שכתבו התוס' ריש פרק אלו מציאות ע"ש. ואחר זמן בא לידי סדר הדורות הנדפס מקרוב וראיתי שם בהקדמתו דף ד' ע"ב דמייתי להא דידן וכתב שבספר שנות חיים תהי עלה והרב המ' תריץ יתיב קרוב לאיזה דבר ממה שצדדנו ע"ש והביא סמוכות מדברי התוס' ע"ש באורך:

כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי וכו'. מצאתי כתוב משם אחד קדוש. מקשים במ"ש כי מטא לחרן אפשר שעברתי מהו אפשר כמסתפק ודאי כי מטא לחרן עבר ולא התפלל. ותו מ"ש כד יהיב דעתיה למהדר מיד ויפגע במקום ופירש רש"י כאדם הפוגע בחבירו דאי לא הדר ממש אלא יהיב דעתיה למהדר נמצא המקום בא לו מאחוריו ואינו לפניו כאדם הפוגע וכו' ונראה דבקפיצה זו שבא לחרן אפשר אחת משתים או בא מלאך ונשאו ליעקב והביאו לחרן כמשז"ל דמבאר שבע עד חרן ח"י יום ויעקב אע"ה באותו יום שיצא מבאר שבע מטא לחרן. או חרן נעקר ממקומו ובא אצלו וזה נסתפק יעקב אע"ה כשראה עצמו בחרן וז"ש אפשר שעברתי דאפשר מלאך נשאני והביאני מבאר שבע לחרן ועברתי על מקום וכו' או אפשר דחרן נעקר ובא אצלי ולא עברתי וכו'. כד יהיב דעתיה למהדר פירוש שהסכים בדעתו דמלאך נשאו ועבר על מקום וכו' מיד קפצה לו ובא להר המוריה שחרן נעקר ובא לו נמצא שהר המוריה רחוק ממנו ועתה בא לו וז"ש רש"י כאדם וכו' נמצא שהר המוריה בא לו לפניו לא מאחוריו זהו תורף דברי הגדול הנזכר:

כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן וכו'. כתבו התוס' לפי פשוטו לקח אבן אחד מאבני המקום. שמעתי מרב אשכנזי דמלבד דכלם היו תמהי"ם על דברי התוס' מאי בעו הכא בפשטיה דקרא עוד צריך להבין מ"ש תנא וכלן נבלעו ועוד צריך לדעת מריבת האבנים ולמה הקב"ה עשה נס בשביל האבנים ופירש הרב הנזכר כי בספר זית רענן מקשה עמ"ש ויקח את האבן אבן השתיה שהקריבו עליה אברהם ויצחק דאיך נהנה ממנה ותירץ הרב דלשכיבה הוי שלא כדרך הנאתן וי"מ שלהציל עצמו עשה כמ"ש עשאן כמין מרזב להנצל מחיות וקשה דהרי היו אבנים אחרים עכ"ד וקושייתו עצמה קשה על תירוצו דהגם דהיה שלא כדרך הנאתה מ"מ מאחר שהיו הרבה אבנים מי הכניסו בזה אך י"ל דדבר שנעשה בו מצוה יעשה בו מצוה אחרת כמ"ש בכמה דוכתי. וזה היה מחלוקת האבנים האבן הקדושה זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו דשלא כדרך הנאתן שרי ומאחר שנעשה בה מצוה יעשה מצות אחרות. ואבנים אחרות היו אומרות דמאחר שיש שם אבנים אחרים אינו נכון לעשות כן כי קדש היא ויעקב אע"ה עצמו היה מסופק וז"ש ויקח את האבן בהא הידיעה שהיא אבן שהקריבו עליה וכתיב מאבני ופשטיה דקרא כמ"ש התוס' שלקח אבן מאבני המקום וא"כ היו שאר אבנים ואיך נשתמש בקדש לז"א שהיו מריבות בטענות אלו תנא וכלן נבלעו בעת ההיא לאפוקי מהתנחומא דקאמר שבזמן שראה המלאכים נבלעו ויהי לנס מפני שגם יעקב אע"ה היה מסתפק כיצד יעשה ודוק הטב:

אלא אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש וכו'. הקשה הרב גדול בדורו מהרח"א בספר ישרש יעקב משם הרב המפורסם מהר"ש אלגאזי בספר זהב שיבה דמאחר דלא קשיא ליה אלא מכת שלישית אמאי הוצרך לומר דכת שניה אומרת ב' פעמים ותירץ הרב הנזכר דא"ה למה פלגינהו הול"ל ב' אומרות קדוש ודחה דבריו דברישא הו"ל להקשות כן במימרת רב עכ"ד ואי מהא לא איריא דהמקשן דפריך ליה מהבריתא לא חש לדקדק אך התרצן דאתא לתרוצי מילתיה דרב כיפי תלי לה ומתרצ' היא שפיר מבלי השאיר שום דקדוק בדבריו. מיהו הא איכא לדיוקי על הרב זהב שיבה מאי ק"ל למה פלגינהו הלא לא מצי למתני שתיהן אומרות קדוש דמשמע דבבת אחת אומרות השתי כתות וזה אינו דבזה אחר זה אומרות. ולעיקר הקושיא אפשר דבעי לתרוצי מימרת רב דבכל החלוקה נקט החידוש שאומרת והכי קאמר כת אחת אומרת קדוש וכת שניה אומרת קדוש מלבד שאומרת קדוש כחבירתה הקודמת וכת שלישית אומרת קדוש ה' מלבד שאומרת ב"פ קדוש שאמרו השתי כתות ובזה דייקי דברי רב ואין צריך להגיהם ולהכי נקט השניה אומרת קדוש קדוש ודוק: