פתח עינים על חולין פג:

משנה כסוי הדם וכו' ונוהג בחיה ובעוף וכו'. טעם לכסוי ראיתי להרב דינא דחיי בעשין דף ע"ה שהאריך והביא דברי הראב"ע והרב בעל הטורים בפרפראותיו ע"ש ואני הדל מצאתי בב"ר דכשהרג קין להבל הניחו ע"פ השדה ובאו חיות ועופות וחפרו וקברוהו ולכך זכו למצות כסוי אך בתנחומא שם אמרו דב' עופות באו וא' הרג חבירו וחפר וקברו ומשם למד קין וחפר וקבר להבל ומזה זכו העופות למצות כסוי. ועוד אמרו בהגדה דחיה שמרה בתולי רבקה שנשרו ומשו"ה זכו החיות לכסוי והביאו בספר פענח רזא סוף פרשת חיי שרה ע"ש:

תוס' ד"ה במזומן. הרב כנה"ג בתשובותיו שנדפסו מחדש בי"ד סימן כ"א תמה על תמיהת התוס' על רש"י וכתב דגם רש"י כונתו כמ"ש הם ז"ל עיין בדבריו באורך ושוב ראיתי שכ"כ בכנה"ג י"ד ריש סימן כ"ח ע"ש ודינא דחיי דף ע"ז ואני הדל אומר דמלבד שאין לתמוה על התוס' והר"ן והריטב"א שהקשו כך על רש"י אלא דקשה על הרב איך נתפייס בזה חדא דתורה מבחוץ ותו דל"צ לשלוח הקן רש"י כלל ואיך אכפל תנא במותב תלתא לזה ופוק חזי להריטב"א דמהדר ליתובי לרש"י לקושית התוס' וקרוב לדבריו י"ל דתנן חומר בכסוי וכו' ולבסוף כתב הריטב"א ובחנם דחק רבינו ע"ש ודוק כי קצרתי. ועלה על לב לומר דמ"ש רש"י הוא לס"ד כדאשכחן כמה זימני והוא דרש"י קשיא ליה דהש"ס הו"ל להקשות פשיטא ולתרץ מהו דתימא כי יצוד כתיב קמ"ל כדתניא אשר יצוד וכו' והיא הברייתא דמייתי בסמוך דף פ"ד ע"א דהכי ארחיה דהש"ס ואמאי מייתי הברייתא בסתם ומשו"ה לס"ד כתב דמשום דתני בשלוח הקן וכו' כלומר ומשו"ה לא מקשה ומתרץ הש"ס אך לפי האמת אחר שראינו הברייתא נתגלה טעם המשנה ומודה רש"י בזה ובהכי מתרצתא גם קושית הריטב"א על רש"י ע"ש ודוק הטב כי כעת דק קנה זה וקצר הדבר: