פתח עינים על חולין ס.

בעי רבינא הרכיב שני דשאים מהו וכו' או"ד כיון דאסכים על ידייהו כמאן דכתיבא דמי תיק"ו. הקשה הרב ישרש יעקב משם הרב מהר"ש אלימאן דמאי מיבעיא ליה והא אמרינן פרק הנחנקין על המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניא והקשה האי לחבירו נמי לא נאמן ותירץ כיון דאתיהיב ק"ו למדרש כמאן דכתיבא דמי ולפ"ז ה"נ אתיהיב ק"ו למדרש ולמה לא ילקה וכתב עליו הרב וז"ל וליתא דאין עונשין מן הדין ושאני התם דבלא"ה האי נביא שקר דהתנבא מה שלא שמע וחייב משום נביא שקר ולא שייך לומר אין עונשין מן הדין משא"כ מספ"ל אי כמאן דכתיבא דמי כיון דאסכים על ידייהו או לא עכ"ל הרב מופת הדור בישרש יעקב: וכשאני לעצמי אפשר לפי קיצורי דקושית הרב מר קשישא מרבנן קשישאי מהר"ש אלימאן שהיה הרב של עה"ק חברון ת"ו (זה ק"ס שנה בקירוב) הכי הויא דהכא מספ"ל כיון דאסכים כמאן דכתיבא ועל זה הקשה הרב דמהתם שמעינן דק"ו לחוד כמאן דכתיבא דמי אלא דבק"ו אף דכמאן דכתיבא כללא הוא אין עונשין מן הדין. וא"כ הכא דמלבד הק"ו איכא הסכמת ה' ילקה דבק"ו לבד כמאן דכתיבא ומשום אין עונשין הא אסכים. ובשלמא אי לאו ההיא דהנחנקין הוה אמינא דק"ו והסכמת ה' יש להסתפק ולומר דלאו כמאן דכתיבא. אבל השתא דמההיא דהנחנקין ידעינן דק"ו לחוד כמאן דכתיבא א"כ ה"נ בק"ו כמאן דכתיבא ואע"ג דאין עונשין מן הדין אהניא הסכמת ה' דלילקי זה אפשר לפרש שהוא כונת קושית הרב מהר"ש הנזכר אשר בישראל גדול שמו: ומ"ש הרב ישרש יעקב דהתם בלאו הכי הוי נביא השקר וכו'. יש להעיר דהש"ס מחייבו משום מתנבא מה שלא נאמר לו ועלה קאי. אמנם לק"מ מהא דאין עונשין מן הדין חדא דחלוקת מתנבא מה שלא נאמר לו משכחת לה דציוה לנביא אחר והוא ידע או שמע ומתנבא כה אמר ה' כמ"ש אשר לא צויתיו הא לאחר צויתי. אלא דהש"ס רצה ללמדנו דגם חנניא הוי בסוג מתנבא מה שלא נאמר לו כיון דאתיהיב ק"ו למדרש ואה"נ דאם היו סנהדרין שרוצין להמית חנניא לא יומת דאין עונשין מן הדין אלא דהש"ס חידושא אשמועינן דגם זה הוי מתנבא מה שלא נאמר לו לענין איסורא לא למיתה. א"נ דהכא לא אמרינן אין עונשין מן הדין דעונש מתנבא מה שלא נאמר לו מפורש בקרא אשר לא ציויתיו. רק זהו במציאות זה דמק"ו אמרינן כאלו יש נבואה לאחר אבל העונש שלו אינו מן הדין דעונשו הרי מפורש מהכתוב אשר לא צויתיו: ואולם הדבר קשה על שני מאורות הגדולים דכתבו דהתם בהנחנקין אמרו כמאן דכתיבא דמי הרי שם לא אמרו כן אלא הכי אמרינן התם כיון דאתיהיב ק"ו למדרש כמאן דאתמר ליה דמי. והוא מוכרח דזהו תירוץ למה שהקשה הא לחבירו לא נאמר ומשני כיון וכו' כמאן דאתמר ליה דמי. ומאי קושיא דהכא מספ"ל אי כמאן דכתיבא דודאי ק"ו לאו כמאן דכתיבא דאין עונשין מן הדין ומספקא ליה אי האי דאסכים כמאן דכתיבא. ואם נאמר דהרב מהרח"א אגב ריהטא הביא הלשון כמאן דכתיבא וקושית הרב מהר"ש היא ממאי דאמרו כמאן דאתמר ומקשה דהכא נמי נימא כמאן דכתיבא לק"מ דכמאן דאתמר אמרינן כמאן דכתיבא לא אמרינן ודוק הטב: