פתח עינים על חולין לז:

הנה נפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביום וכו'. אפשר לרמוז כי הן בעון מהרהר בעבירה ולו ישחית נפש הוא חובל כי נפשו הוא וז"ש הנה נפשי רמז לניצוץ קדושה אפילו אחת לא מטומאה לא נפקא ונתלבשה בטומאת סט"א. ואתה תחזה כי ס"ת הנה נפשי לא מטומאה הוא שם אהי"ה גימטריא י"הו. ור"ת הנה נפשי לא פ"ד עם הכולל. כי פוגם הברית פוגם בשמות הללו והנביא קדוש יאמר לו. ובקונטריסי המשכתי רמז כל הפסוק בענין זה:

שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם. הרב מהרש"א בחידושי אגדות כתב לפי פשוטו מנעורי אין לו מקום אבל לפי הדרש יש לפרש נעור משננערה להיות נבילה ולמות עכ"ל והרואה בעיניו יראה דלפי פשטו ומדרשו פירושו מימיו. אי בעית אימא קרא דכתיב מנעורי ועד עתה ולשון זה לא אתי כפי פירושו דקאי לבהמה. ואב"א גמרא הא קאמר הש"ס שלא אכלתי בשר כוס כוס מעולם ותיבת מעולם היינו מימיו. ואי כונת הרב ז"ל דאי כפשטו הו"ל לכתוב לומר מנעורי כסיפיה דקרא. י"ל דבהא קים ליה שנזהר מנעוריו:

שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם. מילין לצד עילאה ימלל אשר ציוהו והוא בגללי צאת אדם תעוגינה ועל זה השיב הנה נפשי וכו' ואכתי יאמר קדוש ראה אנכי מצוך וא"כ שריותא היא גבך ואין בך חטא לז"א שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם שהוא נזהר אף אם הורה חכם להיתרא והיא מותרת הייתי נזהר איכו השתא רחמין למבעי על רזא דנא כי הגם דעתה שרייה רחמנא אין דעתו נוחה ויטה אליו חסד ותמנ"ע היתה:

משום רבי אמרו שלא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה. התוס' כתבו דרבי יוחנן דאמר פרק הזרוע האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאלו אוכל טבלים ליכא רבותא דאף דהוא כהן הפרשה בעי אלא סבר כמ"ד מבהמה שהורה בה חכם. ולדעת התוס' הני בי תרי פליגי אי האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה טב"ל הוא אי לא: ודרך דרש אפשר לומר דפליגי בהני תרי שינויי אשר אני בעניי כתבתי בספרי הקטן שער יוסף דף יו"ד בההיא דאתמר בירושלמי דע"ז דשמואל קאמר לרב אכול ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא דהלא יש כמה חומרות דמחמירין על עצמן המתקדשים והמטהרים וכבר נודע דרב מתנהג בחסידות. אך בחלקו"ת דאם כשעושה סבר דמדינא עביד נגד חכמי הדור זה שמו אשר יקראו זקן ממרא אבל אם מודה דהתרא הוא כמאי דאמור רבנן בטעמא. אך נפשו אוותה להתקדש ולהתג"דר בו בתורת גדר שרי. א"נ דלאדם גדול אשר ממנו יראו וכן יעשו ומאי דמר עביד קבע את קובעיהם להלכה איצטריכא ליה בפני רבים זו כחו להתרא ושלא להחמיר בדבר והיינו דקפיד שמואל עליה דרב ממנו יאכל דמעשה ר"ב הלכה היא ואין יודע דמתורת חסידות מר עביד ע"ש באורך ובשתים זו פלג"ן בהדייהו הני בי תרי דמ"ד שהורה בה חכם ס"ל דהגם דשריותא היא רשאי הגדול לאסור איסר על נפשו מתורת חסידות וכזה עשה יחזקאל דהגם דהורה גבר להתרא הוא קדש עצמו במותר לו. ובא רעהו וחקרו דלגדול הדור דדבריו עניניו הי"קבע אדם להלכה אין לו להחמיר דסברי הלכתא היא על כן לא יאכלו בני ישראל ומטו בה משמיה לאיסורא. אבל הא דאמר ובשר פגול היינו שלא אכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה דלישראל אסור ועם היותו כהן לא אכפת דהיה מחמיר על עצמו כיון דלישראל אסיר ואין בזה חשש דאי הכהן נמי נזהר כיחזקאל תע"ב כדי שלא יבואו ישראל לאכול: א"נ אפשר במ"ש בירושלמי פ"ק דשבת כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וגדולי הפוסקים נשתמשו בזה כידוע והוו בה רבנן בתראי כיצד יתקיימו שני כתובי"ם הללו דאיכא דוכתא דאמרי זה חומר הדיוט הוא ויש אשר חכמים אומרים המחמיר תבא עליו ברכה. ויש לחלק דכל מידי דהוי בשב ואל תעשה שאינו ניכר דעושה להחמיר תע"ב כאותה שאמרו לענין יוהרה אימור מלאכה הוא דלית ליה וכו' אבל בקום עשה א"נ בשב וא"ת וניכר שעושה להחמיר הדיוט הוא: תו שמעינן מדברי הריטב"א בחידושיו פ"ק דקדושין דכל מידי דאינה מצוה כלל לשום חד אז הוא הדיוט אבל היכא דהמצוה ישנה באחרים והוא פטור רשאי להחמיר כאלו הוא חייב כמו אחרים והוא מיסוד הרמב"ן כמ"ש בחידושיו שם אמור מעתה גבי יחזקאל שהיה מחמיר על עצמו אתאן להא דכל הפטור ועושהו הדיוט אי לזאת חד סבר דהיה נזהר מבהמה שהורה חכם וליכא הדיוטות כיון דהוא שב וא"ת ולא מנכר שרי ליה האיש מקדש עצמו במותר לו. ואידך סבר שלא הורמו וכו' רמז חילוק נאה מה שחלק הריטב"א והרמב"ן דכיון דלישראל הוי כאוכל טבלים אף בכהן יכול להחמיר ולא הוי הדיוט דהדיוט לא הוו אלא כשעושה דבר שלא נצטוה בו אחר וה"נ יחזקאל היה מחמיר שלא היה אוכל מבהמה שלא הורמו בישראל שאסור: ודרך דרש לא תעזוב נפשי בגופיה דקרא דאיכא למידק אומרו הנה נפשי לא מטומאה דאמאי ייחס זה לנפש וכבר רמזנו בזה לעיל. ותו להבין שינויא דקרא דגבי נבילה וטריפה לא אכלת וגבי בשר פגול נקט לא בא בפי. ותו דלערבינהו ולימא נבילה וטריפה ובשר פגול לא אכלתי. ותו מנעורי ועד עתה הול"ל בסוף כמש"ל. ואפשר במ"ש מהרש"א באגדתיה פרק גט פשוט במ"ש ג' דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום דדייק למנקט אדם דדוקא מי שאינו מתקדש והוא במדרגת אדם דעלמא אבל השרידים אשר ה' קורא. קדישי עליון כאחד הצבאי"ם מצבא המרום ניצול מהני ודכוותייהו ע"ש גם אז"ל המקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה ובשמעתין אמרינן דאין הקב"ה מביא תקלה וכו' וביותר באכילה כמ"ש התוס'. ורבינו האר"י זצ"ל פירש בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך דאמרו בזהר הקדוש דדרך ארח פתיחא והיתה מסילה. וארח היא נסתר שאינו גלוי וז"ש בכל דרכיך הנגלות והמה פתי"חות דעהו ועי"ז והוא יישר ארחתיך הנסתרות עכ"ד וז"ש הנה נפשי לא מטומאה רמז שהוא הלך אחר הנפש ודבק בקונו לעשות החומר צורה ולכן לא מטומאה א"נ נקט נפשי כי כל העונשין והאזהרות הם לבחינת נפש כמ"ש גורי האר"י זצ"ל ושרשן של דברים בזהר חדש ולכך קאמר הנה נפשי אשר נצטוית שמרה התורה והיא לא נטמאה ועי"ז בשר פגול לא בא בפי מעצמו גם שלא נתתי לבי ונסתר מעיני ממילא לא בא בפי כדכתיב והוא יישר ארחתיך ואין הקב"ה מביא תקלה והשתא ניחא דבמה שנזהר מדעתו קאמר מנעורי ועד עתה. אך בשר פגול שקדשוהו שמים וי"צל אלהים ולא בא מכח זהירותו לא קאמר מנעורי וכו' ודוק הטב: