פתח עינים על חולין כז

א"ר שמואל קפוטקאה תדע שהרי עופות יש להם קשקשים ברגליהם כדגים. הרב מהרש"א בחידושי אגדות כתב דלפירש"י בלישנא אחרינא דקרא דעוף יעופף משמע דמארעא איברי יש ליישב קושית התוס' אתדע דעופות יש להם קשקשים דמה צריך ראיה לזה דבהדיא כתיב ישרצו המים וכו' ועוף יעופף דסד"א דמארעא לחוד אתבריאו והשתא מכה תדע וכו' על כרחין לומר דמהרקק נבראו וקאי נמי אישרצו המים עכ"ל ומלבד דהאי לישנא אחרינייתא דרש"י לא נראה ונדחה לרש"י דקליש טובא לומר דמאומרו על הארץ דייק דאתברי מארעא דעל הארץ איעופף קאי. ותו דמעולם לא אסתפק לכל הדברות אי מארעא לחודא אתבריאו דהא קרא מוכח דממים אתבריאו דכתיב ישרצו המים שרץ היה ועוף ומוכח ודאי דאמיא מפקיד ישרצו דגים ועופות ומינייהו הוי דאי מארעא להוד מאי שיאטיה דעוף הכא ואמאן פקיד עליה אלא מוכח דאמיא פקיד ישרצו דגים ועופות. אלא להך לישנא בעי לאוכוחי דמארעא נמי אתבריאו דכתיב על הארץ ואף גם זאת דחיק ואתי מרחיק והדק"ל דלא איתי אנש עלה ונסתפ"ק דמארעא לחוד איברו: ואפשר לישב קושית התוס' דרב שמואל קפוטקאה פניו כלפי הני בי תרי דריב"ז דמטיבותיה אותי"ב חד כלפי סנאיה וחדא לרבנן דקמיה אי דמן הרקק נבראו ואי דממיא לחוד איבריאו וקרא דויצר אשר זכר עשה לעופות אקריאת שם קאי ומספ"ל הי מינייהו מפקת והי מינייהו קושטא. והשתא רב שמואל דשמעיה מר עב"ר גלילאה דורש הן לה דעופות נבראו מן הרקק והיינו כחד לישנא דריב"ז והאיכא אוחרי תנינא דממיא לחוד אתבריאו ועופי דאדכרו בקרא דוייצר אזלינן בתר שמא לקרא שם קרא"ה אבל לא רקק"ה דמרקק נבראו אמטו להכי להורות נתן דדרשא דהאי עוב"ר לישנ"א דאקדומי. ואידך לישנא דממיא לחוד אתבריאו ליתא והעיקר דאחדי במיא וארעא ורקיק"ה מק"ל וחומ"ר הקלו המים מתוך חומר"ו ליסוד ארץ שהרי עופות יש להם קשקשים וכו' כלומר דמדחזינן דברגליהם דוקא קשקשים ולאו בכל גופם נשמע דמהרקק נבראו והא גופא קשיא אין לו קשקשת אשר בעפר יסודו אפס אשר ברגליהם נראית קשקשים כדגים הלא לאות כי מן הרקק נבראו והכי קושטא ואידך דחיה בעלמא. וז"ש רש"י תדע שמן הרקק נבראו ודוק היטב: