פתח עינים על ברכות לה.

ועל פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה. מקשים אמאי לא תקון רבנן בורא פרי הארץ. ובקונטריס שיורי ברכה סימן ר"ג כתבתי בעניותי בזה. ועוד אפשר לומר במ"ש רז"ל בילקוט משלי סימן תתקמ"ג דאדמה נקראת על שם שממנה נברא אדם וארץ נקראת על שם שרצין בה בני אדם ע"ש א"כ נמצא דשם אדמה קודם לשם ארץ דאדמה על שם שממנה נברא אדם והא הוה ברישא ואח"ך צודק שם ארץ בהיות בני אדם בעולם שרצין בה ומשו"ה תקנו בורא פרי אדמה:

רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים. ובגמרא אמרו דבזרעים נמי מצריך רבי יהודה לומר בורא מיני זרעים. אבל בפירות לרבי יהודה אינו אומר בורא מיני פירות דבדשאים וזרעים איכא שאינן ראוים למאכל אדם אבל הפירות כולם ראויות למאכל אדם. תוספות ישנים כ"י:

מנין שאין אומרים שירה אלא על היין וכו' כתבו התוס' פי' אין אומרים שירה על שום אכילת מזבח וכו' אבל ודאי מצינו שירה בלא יין כגון הלל דבשחיטת פסחים עכ"ל וכן כתבו בפסחים דף ס"ד וכן כתב רש"י בסוגיין שאין אומרים הלויים שיר של קרבן במקדש אלא על היין כשמנסכין נסכי מזבח עכ"ל וכ"כ בפירוש המקרא על פסוק המשמח אלהים ואנשים ע"ש. וזה לי רבות בשנים ששמעתי מקשים דכפי דבריהם דרשב"ן לא איירי אלא באכילת מזבח מאי פריך הש"ס בערכין דף י"א ע"א על מאי דאמר רב מתנה דבכורים טעונים שירה ומותיב ליה מרשב"ן דאין השירה אלא על היין הלא רשב"נ לא איירי אלא באכילת מזבח אבל משכחת לה שירה בלא יין. ואפשר לומר דמאי דפריך הש"ס בערכין היינו לרב מתנה דאיהו יליף עיקר שירה מן התורה מקרא דאשר לא עבדת בשמחה ואיהו ניהו דיליף לבכורים דטעונים שירה אתיא טוב טוב מאשר לא עבדת בשמחה ובטוב וא"כ לרב מתנה רחמנא אמר ושמחת בכל הטוב לומר דטעונים שירה כעיקר שירה הרמוזה בקרא דאשר לא עבדת ומאחר שכן נילף מבכורים דאינן על היין ואמרי שירה מעיקר קרא דשירה מן התורה. ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' בערכין עמ"ש רש"י שם בדברי רב מתנא שאמר מנין לבכורים שטעונים שירה שאומרים ארוממך כדתנן פ"ג דבכורים. דאמאי לא פריך לרשב"ן ממשנת פ"ג דבכורים. ולפי האמור ניחא דלא פריך על רשב"נ ממתני' דאשכחן כמה שירות שלא על היין כהלל דשחיטת פסחים ושיר דשתי תודות ושיר דמלחמה כמ"ש התוס' ישנים בכ"י ובתוס' דידן בפסחים וגם הא דבכורים כאינך ומאי דקאמר רשב"ן הוא שיר דאכילת מזבח וכו'. אמנם קושית הש"ס על רב מתנה דיליף עיקר שירה מאשר לא עבדת ומיניה בג"ש יליף שירה לבכורים לדידיה קשה דנילף מבכורים דאתו מקרא דעיקר שירה: וראיתי בלקוטי מהר"ר בצלאל ז"ל כ"י למס' ערכין שכתב בסוגיא הנזכר משם הרא"ש בתוספותיו וז"ל פירש"י דתנן החליל מכה וכו' וליתא אלא שיר דהכא בשעת תנופה שהיא עבודה כבכורים ודהתם מיד כשהגיעו לעזרה עכ"ל ואפשר לומר דהכי שיטת הש"ס אליבא דהרא"ש דרשב"נ סבר דאין אומרים שירה בשעת עבודה אלא על היין אבל שלא בשעת עבודה מצו למימר שירה בלא יין ופריך לרב מתנה דאמר דבכורים טעונים שירה בשעת עבודה דידהו שהוא שעת תנופה דהא ארשב"נ אמר רבי יונתן דבשעת עבודה אין אומרים שירה אלא על היין. ודברי התוס' דהתם בערכין יש לדקדק בהם אין כאן מקומו ואחר זמן רב שכתבתי זה לי עשרים שנה נדפס ספר חקרי לב לעמית בתורה הרב כמהר"י חזן נר"ו ושם ראיתי מידי עוברי שהביא קושיא הנזכר משם הרב מהר"י אלבעלי זלה"ה והפליא עצה הגדיל תושיה וכמדתו לכל רוח חכמה. ולעת כזאת לא פניתי להתבסם מתורתו:

כרם זית אקרי כרם סתמא לא איקרי. פשטיה דקרא ועד כרם וזית וכן לשון המקרא שמחסר וא"ו כמו שמש ירח עמד זבולה וכן ראובן שמעון וכן תרגם יונתן עד כרמיא ועד זתיא. תוספות ישנים כ"י. ועיין ברד"ק: ודע דהא דאמרינן הכא כרם זית אקרי וכו' הכי אמרינן כיוצא בזה בכמה דוכתי והקשה רבינו מהר"י רוזאניס מפרק כיסוי הדם דלכאורה הוא סברת ב"ש גבי כסוי וב"ה פליג ומינה הביא ראיה מהר"י קולון שרש ך' והאריך הרב בזה בספר מוצל מאש סי' ז' ובסי' ח' שקיל וטרי על דבריו הרב מהר"י אלפאנדארי ע"ש ובמקום אחר כתבתי קצת בזה בס"ד: