פתח עינים על בכורות נה.

א"ר אמי וכו' מתיבי היו לו בשני עברי הירדן וכו' כתנאי וכו'. פירש"י כתנאי אי ירדן חשיב ארץ כנען ולא יפסיק אי לא. וחזה הוית בחדושי בכורות כ"י להרב הגדול איש ירושלם מהר"ר שמואל גארמיזאן זלה"ה שכתב על דברי רש"י וז"ל ותמיה לי דא"כ לא הול"ל לימא כתנאי אלא נימא הני תנאי כהני תנאי ועוד דהני תנאי לאו להפסקה למעשר בהמה איפליגו דאפשר דלכ"ע מפסיק אפילו למ"ד שהוא ארץ כנען לפי שהכתוב עשאו גבול ונ"ל דה"ק ר' אמי ור' חייא בפלוגתא דהני תנאי פליגי דר' אמי דמפרש טעמיה דר"מ משום דלא מקרבן סבר כרשב"י דאף ירדן ירחו ארץ כנען ומשו"ה לא מצי למימר טעמא משום דהכתוב עשאו גבול ור' חייא דאמר דטעם ר' מאיר לפי שהכתוב עשאו גבול סבר כריב"ב ולא הירדן ארץ כנען. ומיהו רשב"י עצמו דסבר דגם הירדן ארץ כנען מצי סבר דמפסיק משום דלא מקרבן או משום שהכתוב קראו גבול אעפ"י שהוא ארץ כנען. ורבי אמי דאשכחן בהדיא דלא בעי למימר טעמיה דר' חייא אמרינן דה"ט משום דס"ל כרשב"י ומשום הכי לא בעי למימר דהכתוב קראו גבול עכ"ל: והנה הרב ז"ל גריס בש"ס נימא כתנאי. וכבר הרב מהרש"א בחידושי הלכות מחק תיבת נימא ונימוקו עמו. ומה שהקשה על רש"י דהול"ל הני תנאי כהני תנאי מלבד די"ל דבאומרו כתנאי סגי. עוד אפשר דלא ברירא לן מאן דפליג על ר"מ דאפשר דת"ק לא פליג על ר"מ ולא איירי בהא ולשון ר' מאיר אומר אינו מוכרח כמ"ש הרב תי"ט בכמה דוכתי ומשו"ה לא אמר הני תנאי כהני תנאי. ומה שהקשה עוד על רש"י דאפשר דלכ"ע מפסיק אפילו למ"ד שהוא ארץ כנען לפי שהכתוב עשאו גבול יש לומר דמסתברא דכיון דרשב"י סבר דהוא ארץ כנען אינו נחשב בפני עצמו. ומשמע דרשב"י דדריש שהוא ארץ כנען לא דריש אידך קרא דהירדן גבול בפ"ע. ומ"ש הרב דרשב"י מצי סבר דמפסיק דלא מקרבן. לק"מ דלר' חייא א"ר יוחנן היכא דאיכא גשר ומקרבן איירינן דאפ"ה לר"מ מפסיק. ותו דלפום ריהטא מוכח בירושלמי פ"ד דחלה דהם סברות חלוקות והכי אתמר התם אית תנויי תני הירדן ארץ ישראל אית תנויי תני הירדן מח"ל אית תנויי תני הירדן גבול בפ"ע. הרי דהם ג' סברות ומ"ד הירדן ארץ ישראל לא סבר הירדן גבול בפ"ע: איברא דיש להעיר בגופא דשמעתא דר' יוחנן קאמר דטעמיה דר"מ דסבר דהירדן גבול בפ"ע וכן בדין דר"מ סתמא קאמר הירדן מפסיק ומשמע הגם שיהיו העשרה בארץ סיחון ועוג ושבולת ירדן ביניהם מפסיק דהירדן גבול בפ"ע ומאחר שכן היכי קאמר הש"ס כתנאי ומייתי פלוגתא דריב"ב ורשב"י דמשמע דר"מ כריב"ב הא אפילו כריב"ב לא אתי ר"מ דלריב"ב הירדן ח"ל ולר"מ גבול בפ"ע. ואפשר לומר דמדברי ר"מ הש"ס משמע ליה דסבר דהוא גבול בפ"ע וכדתרגמה ר"י. ולא אשכח תנא (דילמא) [דלימא] הכי בפירוש כסברת ר"מ שהוא גבול בפ"ע לאתוייה. וסבר הש"ס דת"ק דר"מ סבר דהירדן אינו מפסיק שהוא ארץ ישראל. והשתא קאמר כתנאי אהא דירדן חשיב ארץ ישראל ולר"מ לא דבזה ר"מ סובר כריב"ב דאינו ארץ ישראל ות"ק כרשב"י ועל זה קאמר כתנאי. והגם דאיכא בין ר"מ לריב"ב דמר סבר דהוא גבול בפני עצמו ומר סבר דהוא ה"ל לא איירי הש"ס בהא. ולפי זה מה טוב לשון רש"י שכתב כתנאי אי ירדן חשיב ארץ כנען ולא יפסיק אי לא. דאפשר דהוקשה לו כקושיין דר"מ לא אתי כריב"ב דהוא סבר גבול בפ"ע לזה פירש דמ"ש כתנאי הוא אי חשיב ארץ כנען דהא ודאי היינו פלוגתא דריב"ב ורשב"י ובהא ר"מ כריב"ב ואה"נ דאכתי איכא בינייהו אם הוא גבול בפני עצמו וכדאמרן והא דאמרו בירושלמי אית תנויי תני הירדן גבול בפ"ע היינו סברת ר"מ ולאו דאיכא תנא דקאמר הכי בהדיא וכמ"ש הרב שדה יהושע והרב מהר"ר אליהו פולדא בפירושיהם דהיינו סברת ר"מ: ומ"ש הרב מהר"ש גארמיזאן דהא דקאמר הש"ס כתנאי (א"ר) [אר'] אמי ור' חייא קאי. הן אמת דבהא א"ש דפירוש כתנאי היינו כדאמרן בעלמא דהני אמוראי כתנאי. ואפ"ל דזהו דעת רש"י הגם שבאו דבריו סתומים. וצ"ל דהא דקאמר כתנאי הוא על דרך מה שכתבנו בעניותנו בסמוך: ועוד אפשר לפרש גופא דשמעתא דר"מ פליג את"ק כפשט הלשון ברוב המקומות דר' פלוני אומר הוא חולק וחזינן בשמעתין דר' יוחנן קאמר אין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה ומסיק הש"ס דהיינו למעשר בהמה. אלמא ר' יוחנן סבר כר"מ דהירדן מפסיק למעשר בהמה. ולעולם ירגי"ש אדם דר"י היכי שביק רבנן וסבר כר"מ. ואפשר לומר דלעולם ר' אמי ור' יוחנן סברי מרנן דהלכה כתנא קמא. אלא דמפרשי מילתיה דר"מ משום דר"מ איירי להדיא. ורבי אמי סבר דטעמיה דר"מ משום דלא מקרבן ורבנן פליגי עליה וסברי דאפ"ה מצטרפי וקי"ל כוותייהו. וכן ר' יוחנן דפריש טעמיה דר"מ דהירדן גבול בפ"ע סבר דרבנן פליגי עליה וסברי דהירדן ח"ל וקי"ל כוותייהו והיינו דאמר ר"י איזהו ירדן מבית יריחו ולמטה להורות נתן מקום הירדן משום דהוא ח"ל והיינו דקאמר כתנאי כלומר דר' אמי ור' יוחנן כתנאי ומשום דר' אמי סבר דהירדן א"י כרשב"י משום הכי מפרש דטעם ר"מ דלא מקרבן ורבנן פליגי עליה אפילו בהכי ובין רבנן ובין ר"מ סברי דהירדן א"י וקי"ל כרבנן דאפילו דלא מקרבן מצטרפי ורבי יוחנן סבר דהירדן ח"ל כריב"ב משו"ה פירש דטעם ר"מ דהירדן גבול בפ"ע ורבנן פליגי עליה וסברי דהוא ח"ל וקי"ל כוותייהו. ובהכי נתיישבו כל הדקדוקים: והרמב"ם בפירוש המשנה כתב ואין הלכה כר"מ וכ"כ רבינו עובדיה בפירושו. אמנם הרמב"ם בחיבורו פ"ז דבכורות דין ב' כתב היו לו חמש טלאים בירושלם וה' טלאים בעכו אין מצטרפין. ולא הזכיר דין ירדן גם לא כתב דמהארץ לח"ל אין מצטרפין. ויש להעיר דהא ר' יוחנן קאמר אין ירדן אלא מיריחו ולמטה ומוכח מפשט השמועה דסבר כר"מ גם בריתא סתמית מייתי הש"ס הכי והיא בתוספתא ועוד בריתא אחרת מייתי הש"ס כאן בתחילה והיא סתמית נמי והיא בתוספתא דשני עברי ירדן אין מצטרפין ואין צ"ל מהארץ לח"ל. ומדברי הר"מ שלא כתב אלא מירושלים ועכו משמע דדוקא מקצתן בירושלים וקצת בעכו אין מצטרפין דאיכא בינייהו טפי מי"ו מיל טובא. אבל בדליכא י"ו מיל אף אם קצתן בארץ וקצתן בח"ל מצטרפי: ולפום ריהטא אפשר לומר דסבר הרמב"ם דת"ק דר"מ במשנתנו דקאמר דמצטרפי בי"ו מיל סתמא קסבר דבכל גוונא מצטרפי והני בריתות דתוספתא ר"מ נינהו. ור' יוחנן נמי דקאמר אין ירדן וכו' לפרושי מילתיה דר"מ אמרה. ומאי דקאמר הש"ס כתנאי לא קאי אר' אמי ור' יוחנן דפליגי בפלוגתא דתנאי דהא אינהו לפרושי מילתיה דר"מ אתו ולעולם ס"ל כרבנן. גם הא דקאמר כתנאי לאו על ת"ק ור"מ דת"ק סבר דאפילו מח"ל לארץ מצטרפי וא"כ בין אם הירדן כא"י או כח"ל מצטרפי. אמנם מ"ש כתנאי היינו דהא מילתא דירדן אי א"י או ח"ל כתנאי ולעולם דסברת ת"ק אינה ענין להך פלוגתא. ועדיין צריך ישוב ואני אמרתי בחפזי ועיין מ"ש הרב החסיד הרמ"ך בספר יד מלאכי כלל שכ"ד ובמ"ש לעיל בזבחים על דף קי"ו בס"ד: ודע שאני בעניי כתבתי בענין זה אי עבר הירדן ח"ל או ארץ ישראל והארכתי בזה לפי קצורי ונדפס ענין זה בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תפ"ט בס"ד. ושם כתבתי דף קמ"ד ע"ב דמהך שמעתא דידן אין ראיה לעבר הירדן דהיינו ארץ סיחון ועוג אם דינה כא"י אי לא דלא פליגי הני תנאי אלא בירדן עצמו ע"ש ומקרוב נדפס ספר דרך המלך להרב חביבי נר"ו ואחזה אנכי בדף פ"ג שבשפלנו זכר לנו ואין הפנאי מסכים לעמוד בדבריו אמנם הנה אשו"ר ברהטי"ם מידי עוברי בהעברה בעלמא אשר דרך קשתו במ"ש דמהאי שמעתא אין ראיה וכו' וע"ז כתב אשתומם על המראה ונוראות נפלאתי דכלה סוגיין רהטא דעבר הירדן היא א"י ויתד היא בל תמוט עכ"ד ואיברא דאין הפנאי מסכים לעמוד בדבריו כדחזי רק זה לבד כמעט שעברתי ראיתי כל תוקף ראיתו מהבריתא דשמעתין דקתני היו לו בשני עברי הירדן וכו' ואצ"ל ח"ל וארץ ומזה הוכיח דעבר הירדן א"י דאם איתא דעבר הירדן ח"ל הרי שנוי דין ח"ל וארץ ברישא ומאי קאמר ואצ"ל וכו' והאריך בזה ע"ש. ואנכי עפר דל אומר דעקלתונות יש בירדן כמ"ש הרשב"ץ בתשובות ח"ג סימן קצ"ח והוא דבר מוכרח ופשוט וא"כ מאי דקתני בשני עברי הירדן יכול להתפרש נמי בארץ סיחון ועוג עצמה דיש עבה"י דמפסיק לשון ירדן בתוך הארץ וכן בעקלתונות שיוצא הירדן לארץ העמים ומפסיק בארץ עצמה ועל הכל קתני דהיו בשני עברי ירדן אין מצטרפין. ואצטריך לומר ואין צ"ל מחוצה לארץ וארץ. ויליף ר' יוחנן מקרא דירדן גבול בפני עצמו וסבר דהוא הדין לכל התפשטות הירדן ולשונותיו ועקלקלותיו. ובהכי אין ראיה מסוגיא זו כלל ודוק היטב כי קצרתי. ומה שהקשה עוד יש להשיב כאשר יראה הרואה ולאפס פנאי אגב טרדאי כבשנא לשטראי וה' יאיר ועינינו בתורתו כי"ר: