פתח עינים על בבא מציעא קז:

אמר רב זו עין וכו' צ"ט בעין הרעה וכו'. כתבו התוס' וא"ת א"כ בני יוסף שלא שלטה בהם עין היה להם לחיות הרבה מכל השבטים וי"ל שמתו בדרך ארץ יותר מאחרים כשהקב"ה היה רוצה להמיתן היה שולח להם חלאים אחרים עכ"ל. ולפי דבריהם יומתק מאמרם ז"ל מפני מה מת יוסף קודם אחיו וכו' דהשאלה היא העמק שאלה דיוסף הצדיק לא שלט בו עין והי"ל להיות יותר מאחיו ובשגם נאמר כדברי התוס' דמאן דלא שלטא ביה עינא שלחו מתם חלאים אחרים מ"מ ה"ד בעת גזרת מיתתן כמ"ש התוס' וא"כ יש לחקור בעצם מפני מה מת יוסף קודם אחיו: וראיתי בספר עיר בנימין ח"ב דף מ' ע"ג שכתב על מ"ש בירושלמי פי"ד דשבת דרב על ידי שהיה בבבל דעינא בישא שכיחא תמן הוה אמר צ"ט מתים בעין הרע וז"ל פרק המקבל כתבו התוס' וא"ת א"כ בני יוסף וכו' והקשה יפה מראה לפי מ"ש כאן בירושלמי דרב על ידי שהיה דר בבבל וכו' נמצא שלא אמר צ"ט מתים אלא בבבל והניחו בצ"ע ולעד"נ צדקו דברי התוס' דכאן לא אמרה רב על שום פסוק ואיכא למימר שאמר כן לפי שהיה דר בבבל וכו' משא"כ בגמרא דאמרה רב על פסוק וכו' כי האי קרא על כל גבול ישראל קאי ואפ"ה דריש רב זה עין הרע שפיר מקשים תוס' עכ"ל והרואה יראה בספר יפה מראה דס"ל דכל מי שאומר צ"ט מתים בחולי פלוני כגון עין חרב צינה. דעתם לדרוש כל חולי בהכי והביא ראיה מר' חנינא דאמרו שם בירושלמי דר"ח אמר צ"ט מתים בצנה והכא בסוגיין דריש כל חולי זו צינה. ודברי הרב יפה מראה הם נוחים יותר אשר לפיהן ישיב הבבלי וירושלמי שוים לטובה. ול"ק דאיך הפסוק מיירי בעיר אחת כמו שהקשה הרב עיר בנימין דכונת הני אמוראי לדרוש כל חולי דבר שכל חולאים תלויים בו וזה פירוש הפסוק אליבא דכ"ע רק דכל א' נקט לפי עירו וה"ה דבעיר אחרת יפורש כל חולי על המצוי בעיר ההיא באופן דכל חולי פירוש דבר הכולל חלאים כל מקום לפי עניינו והכי קאמר והסיר ה' ממך דבר הכולל כל החלאים. אלא שהחולי הכולל אינו שוה בכל המקומות. וניחא טובא לפ"ז דר' חנינא דריש הכא בסוגיין זו צינה וקאמר בירושלמי מר ניהו צ"ט מתים בצנה על דהוה שרי בצפורי ודוחק לומר דגם בזה פלג"ן בהדייהו התרי תלמודי. אך מ"ש שם בירושלמי ר' מנחמא בשם רב זו מרה לכאורה פליג אמ"ש בשם רב צ"ט מתים בעין [הרע] ודוק הטב: ועתה אדברה אך הפעם לבאר דברי התוס' הללו שכתבו דבני יוסף בהגיע עתם ימותו בחלאים אחרים דנראה דסברי התוס' דעין הרע אין בו כח להכחיד ולהמית שיהיה נגזר מארץ חיים רק העין הרע הוא חולי כולל ומצוי שכאשר האדם בא עד קיצו בגזרת עירין קפץ עליו רוגזו של עין הרע ומת בו. אך אם לא יש עליו גזרת מיתה לא ימות בעין הרע ומיהו להיותו חולי הכולל ומצוי לכן מתים בו צ"ט והן הן אשר נגזר עליהם מיתה ובזה א"ש דברי התוס' טפי דשבט יוסף אף דלא שלטא בהו עינא כי יקרא שקרב עת פקודתם בגזרת עילאה. למות תוצאות בדבקי מיתה אחרת וא"כ אף לענין חיותם אידי ואידי חד שעורא. ודין הניין לשבט יוסף כי העין שולט עביד ומהני להפסד ממונו וכל האוכל אשר יאכל ותתפשהו בבגדו ובשרו עליו יכאב וכיוצא כמפורסם החוש"ה אל העי"ן כמה נזיקין וחבלות והפסדות בגוף וממון באים מעין הרע והוא ריוח גדול לשבט יוסף דלא שלטא בהו עינא לינצל מכל הקור"ה בעה"ר: א"נ אפשר דלעולם העין הרע שולט גם בחיי האדם להמיתו לפני זמנו אך אלו הצ"ט המתים בעה"ר יש כמה וכמה שהגיע קיצם. ברם המתים לפני זמנם בעה"ר הם מועטים. ושבט יוסף בהגיע קיצם מתים כדרך כל הארץ בחלאים אחרים אך אינם מתים לפני זמנם בעה"ר דלא שלטא בהו. ואותו מעט שחיים שבט יוסף משאר שבטים אינו ניכר כל כך. ואפשר לצדד דבזה פליגי ר' חנינא ור' אבהו פרק הפועלים ושאר דוכתי דמר דריש עלי עין עולי עין דשבט יוסף ניצול ממיתה לפני זמנה בעין הרע וז"ש בן פורת דפרים ורבים ולא ימותו בעה"ר כמ"ש מהרש"א שם. ומר סבר דעה"ר אינו ממית רק דבהגיע קיצו שולט בו להמיתו ולזה דריש וידגו לרוב מה דגים וכו' לומר דשבט יוסף כדגים דאין העין שולט להכאיבם ולחלותם ושאר מיני עצב"י אך לא ניצולו ממיתה כדכתיב כדגים האחוזים בפח כהם יוקשים בני אדם וגם שבט יוסף מצודה פרוסה עליהם ככל החיים ואין להם יתרון להיות יותר בשביל דאין העה"ר שולט בהם כי גם לשאר שבטים אינו ממית העה"ר כלל רק בעת פקודתם. ושבט יוסף הוא בחלאים אחרים. אחר שנים רבות שכתבתי זה באו לידי תוס' ישנים כ"י לברכות ודבריהם הבאתים לעיל שם בברכות על דף ך' ע"ש ודוק: והנה על הא דאמר רב צ"ט מתים בעין הרע כתבו משם רבינו האר"י זצ"ל כי ס"מ גימטריא עין עם הכולל ועל ידו מתים ואחד בנשיקה הצדיק אשר אינו שולט עליו עכ"ד ודוק הטב:

ר' חנינא אמר זו צינה דאר"ח הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים וכו'. יש להרגיש אמאי לא אמר זו צינה וחמה ואמאי נקט צינה לחוד וי"ל דבצינה הגם דאינו בידי שמים דכך רצה הקב"ה שיהיה ביד האדם ואם ישמר ניצול מ"מ הקב"ה יתן לו בגדים ויתכסה בהם וינצל והיינו והסיר אבל חמה אם הולך בדרך לא אפשר לינצל ומשו"ה נקט צינה. אך ק"ק דא"כ מאי התפלל רבי על אנטונינוס דינצל מחמימותא. ואפשר דכונת רבי בתפלתו שבכולל העולם לא יהיה חמימות. אך כשיש חמימות להתפלל על פרטי אחד שינצל לא אפשר דלאו בידי שמים. שוב ראיתי מ"ש התוס' בבתרא דף קמ"ד ובע"ז דף ג' ע"ש. ומה שכתבו מרבני אשכנז והוא בלקוטי שושנים דמאי מקשו התוס' הא והסיר כתב דאינו בידי שמים להביאם אליו אך הוא בידי שמים להסירם ע"ש יש לומר דהתוס' דייקי מדכתיב שומר נפשו ירחק מהם והול"ל שומר נפשו לא יבואו אליו ומדכתיב ירחק משמע אף שהם אתו עמו ירחק מהם דאינו בידי שמים כלל ודוק הטב: