פתח עינים על בבא קמא נ.

וסביביו נשערה מאד מלמד שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. כך היא גירסת עין יעקב. ויש להרגיש לגירסא זו דהול"ל מדקדק עם חסידים כחוט השערה והפשוט בזה הוא דנקט חסידיו על [מ]שקל וסביביו דאמר קרא אמנם אפשר כמ"ש רבינו מהרח"ו זלה"ה בספר שערי קדושה דיש ג' מדרגות ראשונה איש צדיק הכובש את יצרו וזאת שנית חסיד שנעשו המדות אצלו בטבע ולמעלה מזה המתחסד עם קונו שעושה לשמה זהו תורף דבריו ז"ל ואפשר דהיינו דקאמר עם חסידיו שהם מהסוג השלישי חסיד המתחסד עם קונו וא"ש לשון חסידיו. ויתכן דבכלל זה הוא מ"ש רבינו הגדול האר"י זצ"ל דגם לצדיקי וחסידי אשר בג"ע בהגיע תור למדרגה יותר עליונה מדקדקים עמו גם על חטא שחטא בקטנותו ועל דברים קלים וז"ש מדקדק עם חסידיו שכבר הם בג"ע כחוט השערה. ועמ"ש בעניותי בספרי הקטן ראש דוד דף ע' עמוד ג' ע"ש: והרב תורת חיים בשיטתו כתב ענין נאה בזה עש"ב ואנכי עפר דל פירשתי איזה דבר על פי דבריו בספרי הקטן ראש דוד פרשת בראשית ושאר דוכתי בס"ד: והא דאמרינן ואעפ"כ מת בנו בצמא שנאמר וסביביו וכו' צריך ביאור דהא ר' חנינא בן דוסא אמר דבר שהוא מצטער יכשל בו זרעו והוו תרתי דסתרן וכבר התוס' כתבו בזה וז"ל דבר שנצטער בו וא"ת אכתי מנ"ל הא מת בנו בצמא וי"ל דמ"מ באותו דבר עצמו לא היה ראוי ליכשל עכ"ל. ואפשר לפי פשוטו דאם עשה המצוה בשלימות לא יכשל בו זרעו. אבל אם היה איזה פקפוק מדקדק עם חסידיו. ור' חנינא בן דוסא היה צריך לדונו לכף זכות ומשו"ה אמר בפשיטות דבר שנצטער אותו צדיק לא יכשל בו זרעו. אך בסוף דחזינן דמת בנו בצמא מוכרח דהיה איזה פקפוק ועל כן מת בנו בצמא דמדקדק עם חסידיו: אמנם אפשר במ"ש גורי האר"י זצ"ל דיש להזכיר זכיותיו בעת צרה ולכן ר' חנינא בן דוסא הזכיר זכיותיו בעת צרה ובהכי דייק לישניה דר' חנינא בן דוסא דאמר אמרתי דבר שמצטער וכו' ולא הו"ל לומר אלא לא נביא אנכי אלא דבר שמצטער אי אפשר ליכשל זרעו ומאי אמרתי דקאמר אלא כונתו שהוצרך לומר כך בצרה ולהזכיר צדקתו וזה גרם להציל. אבל בצמא של בנו לא נמצא מי שיזכיר זכותו והמקטרג נצח משום שמדקדק עם חסידיו. ואחז"ר ראיתי בשיטה מקובצת שכתב על שם רבינו ישעיה קרוב לזה ע"ש. ועוד אפשר לחלק דשאני צמא שהוא סיבה מאת ה' שמדקדק עם חסידיו ולא דמי לנפילה בבור הבאה מכחו וזכות המצוה הי"ל להגין שלא תפול. והוא מעין דברי התוס' והחילוק מבואר. והנה ראיתי להרב מאיר עיני חכמים שהקשה על קושית התוס' דמאי ק"ל דילמא אח"ך מת בנו בצמא ולא נודע עדיין וי"ל דמסתמא ידע דרוש וסביביו נשערה מאד ומנ"ל דבר שנצטער וכו' עש"ב ויש להשיב על תירוצו דגם כי ידע שמדקדק עם חסידיו סבר דמענישין בעונש אחר ולא בדבר שנצטער. ולקושיתו אפשר דגם כי לא ידע דמת בנו בצמא דהיה אחר כך מ"מ סברא זו מנ"ל ולפי האמת ידענו דהסברא אינה דמת בנו בצמא אך מוכרח דהיה לו איזה הוכחה לסברתו וכח התוס' דאמרו בש"ס ואף על פי כן מת בנו בצמא והוה ליה למימר ולא היא דהא אחר כך מת בנו בצמא ומדלא אמר הש"ס הכי ש"מ דהסברא טובה ומנ"ל. וכי תימא דכך סבר מסברא בעלמא ואינו אמת. הא מת בנו בצמא והוא עד דהסברא אינה טובה ואיך הש"ס קאמר ואע"פ כן דמורה דמקיים הסברא ומת בנו בצמא וסתרא"י נינהו ותירצו דהסברא טובה באותו דבר עצמו וצמא הוא דבר אחר ונתקיימו שתיהן דדבר שנצטער עצמו לא יכשל. אך בהיות שמדקדק וכל מדותיו יתברך מדה כנגד מדה מת בנו בצמא דהוא בענין מים:

זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו. אפשר לרמוז דמדת הדין היתה מקטרגת וז"ש זכר של רחלים רמז ליצחק מדת גבורה דינא קשיא. וזקן מנהיגו רמז לאברהם מדת חסד מתוק מדה"ד בחינת יצחק וכבש הגבורה וניצולה ודוק הטב:

וא"ר חנינא כל האומר הקב"ה ותרן וכו'. מהרש"ל בים של שלמה סימן כ"ג כתב ראוי לגעור במי שאומר יש לי יותר מהראוי לי לפי מעשי שזה כאומר הקב"ה ותרן וכו' ע"ש. והרב מהר"י דוד בספר צמח דוד הנדפס מחדש פרשת וישלח דף פ"ז ע"א הכריע דאם כונתו לפי מעשי[ו] הטובים שרי דאינו ותרן רק מאוצר מתנת חנם השפיעו לו אבל אם כונתו לפי מעשיו הרעים אסור דהוי כאומר ותרן ע"ש באורך. ואותה שאמרו בברכות דף י"ט דהאבל לא יאמר לא נפרעת אחד מני האלף משום לא יפתח אדם פיו לשטן. היינו דהתם לא שייך לומר שהוא ותרן דיש לומר דלא נשלם הפרעון והוא פותח פיו בפרו"ע פרעו"ת ומשו"ה אזהרה שמענו דלא יאמר כן. ואע"ג דהאבל גומר אומר יה"ר שתגדור פרצותנו וכו' כמ"ש שם אכתי אין לומר שהוא ותרן רק שהפרעון לא יהיה כזה. ומיהו פותח פיו הוי וק"ל: