פתח עינים על בבא קמא ל.

ת"ר חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם וכו'. אפשר לרמוז במאמר זה דרך רמז כי הן האדם זמנין דבטל מהתורה לפום צערא בבא אליו דואג היש משכיל על כן יאמרו תורתו של דוא"ג אינו אלא מן השפה ולחוץ כי לבו בל עמו ויהי הצע"ר לסגו"ר לבו. ועוד נודע דאם יש באדם מעלות המדות ומושב"ח ועומ"ד את עולותי"ו ואת שלמי"ו יזוח לבו עליו. וידוע כי שדה כינוי לתלמוד כמו שפירשו רז"ל בכמה מקומות שדרשו שדה על התלמוד. ואפשר שזהו הרמז חסידים הראשונים היו מצניעין קוצותיהם פירוש צעריהם ודאגות שהם כקוצין. וגם זכוכיותיהם פירוש שבחיהם שמאירים ומזהירים כזכוכית לבנה אשר שתים הנה חבילי טרדי"ן לבלבל דעתו מעבודת ה'. ברם הני חסידי קמאי היו מצניעין מחשבותם אלו בתוך שדותיהם שהיו עוסקים בתלמוד הנקרא שדה בכל כחם. ומעמיקים להם ג' טפחים כנגד הרהור ומחשבה הפחותה מהרהור ורעותא דלבא הקלה מהכל המה בצדקתם עבדו להן זרזי"ם להעמיק ולפנות מחשבות אלו מצער או שבח כדי שלא יעכב המחרישה כלומר שמחשבה בצער או בשבח מועלת ומעכבת המחרישה פירוש עומק העיון בשדה אשר ברכו ה' הוא התלמוד והם מצניעין אותם כדי שלא יעכב המחרישה עיון הקדוש שדרכו לחרוש בשדה התלמוד:

רב ששת שדי להו בנורא. כלומר שיש תקון לאשר בנקל לא יוכל לפנות לבו ממחשבות אלו בעצה אחת והיא לשנות אופן תלמודו שאם עיקר למודו שהוא רגיל בו הוא למהדר אתלמודיה בלי פלפול בבא אליו מחשבות אלו יכנס בפלפול עמוק וממילא בטלי להו המחשבות. ואם הרגלו הוא יום יום בעומק העיון ופלפל"א אריכתא. זה יעצור המחשבה בלמוד אגדה המושכת הלב כמים ויתבטלו המחשבות אשר בשנותו את טעמו לסדר לימוד חדש חדת היא ליה נותן לבו בדבר החדש ומתבטלין המחשבות. ואפשר שזה רמז רב ששת שדי להו בנורא דרב ששת היה סגי נהור ורוב לימודו למהדר תלמודיה והיה סיני וכמ"ש רב חסדא מרתע כוליה גופיה ממתניתיה דרב ששת ורב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא וכיון דרב ששת היה סיני והרגלו לחזור משנתו להכי שדי להו למחשבות אלו בנורא כלומר בעיון עמוק נמשל לאש כמ"ש נהירנא כי הוו נפקי זקוקים דנורא מפומיה דרבי וכן רב ששת עייל נפשיה בעיון עמוק לבטל מחשבות חיצוניות וזה רמז באומרו רב ששת שדי להו בנורא. כל קבל דנא רבא שהיה רוב עסקו בפלפול וכמ"ש הויות דאביי ורבא ואמרו פ"ב דבתרא בישרא שמינא בי רבא ע"ש ובפירש"י שדי להו בדגלת רמז לאגדה הנמשלת לנהר מים המרחבת לבו של אדם שלא כהרגלו למען יתבטלו המחשבות:

אמר רב יהודה האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין. אפשר דמהאי טעמא כל תנויי דרב יהודה בנזיקין כמ"ש בברכות ותעניות. ורב יהודה חסיד קדוש יאמר לו כדמוכח בפרקא דחסידי ושמואל רביה קרי עליה אין זה ילוד אשה כמ"ש פ"ב דנדה. והוה עביד כשמעתיה דהחסיד לקיים מילי דנזיקין ומשו"ה קב"ע את קובעה"ם ותני ומתני בנזיקין: ואולם בעבור זאת נדעה נרדפה איך בקיומו מילי דנזיקין יהיה חסיד. ואפשר כי אהבה הוא חסד וכתיב ואהבת לרעך כמוך אני ה' ופירשו דהוי כאלו אוהב את ה' וז"ש אני ה' לכן לקיים מילי דנזיקין ויזהר מאד לאהוב לרעהו ושלא יגרום לו שום נזק ובזה הוי אוהב את ה' והוא חסיד: (ב) ויתכן לדקדק האי מאן דבעי למיהוי חסידא הכונה דעד האידנא לא הוה חסיד איכו השתא בעי למהוי חסידא זאת העצה היעוצה דממעשיו כלפי הא גופא יעלה ויבא למילי דשמיא הא דרישא יראת העונש לקיים מילי דנזיקין יראת העונש ואח"ך אהבה יהיה חסיד: (ג) ובסגנון אחר תריץ ואימא הכי מאן דבעי למיהוי חסידא ונפשו אותה לתקן מדת החסד ניעול מר ברישא לתקן מדת הגבורה ולקיים מילי דנזיקין ואח"ך יעלה לתקן מדת החסד ויהיה כל מעשהו בסד"ר המדרגה יושב בשע"ר המל"ך ודרך השע"ר לפנים יכנס: (ד) ולפי פשוטו אפשר לומר דיש מי שעולה על לבו דהעיקר הוא במצוה שבין אדם למקום אבל בינו לבין חבירו אינו מקפיד וטעות הוא בידו על דרך מה שפירש הרב מהר"י די שיגוביא הובא בשפתי ישנים פסוק גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה שהכונה גלתה יהודה מעוני עניות תורה ומצוות בכמה מילי ומרוב עבודה עבודת ה' שהיו נוהגים חסידות וחומרות יתירות באיזה פרטים והוו תרתי דסתרן ומשום הכי גלו זהת"ד. וכתיב ואהבת לרעך כמוך אני ה' כי אהבת ה' הוא לאהוב חבירו ונמצא שאם אינו מקיים מילי דנזיקין אינו חסיד והיינו דקאמר האי מאן דבעי למיהוי חסידא לא סוף דבר שיתחסד עם קונו לבד אלא לקיים מילי דנזיקין דצריך ליזהר נמי בדברים שבינו לבין חבירו ואז יהיה חסיד באמת בין בינו למקום ובין בינו לבין חבירו: (ה) ויש מקום לומר דרמזו השלמים האלה דנקטי נזיקין ואבות לחג"ת כי נזיקין שם רמז לגבורה על דרך שכתבנו ואבות סתם הם אברהם ויעקב כמ"ש בראש השנה סוף דף יו"ד בתשרי נולדו אבות בפסח נולד יצחק ופירש"י אבות אברהם ויעקב ע"ש וכתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם כי מדתם חסד תפארת וז"ש האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין לתקן מדת הגבורה ורבא אמר מילי דאבות שיתקן גם מדות חסד ות"ת שהם מדות האבות אברהם ויעקב. ואמרי לה מילי דברכות דמתוך שבקי בהן ומכוין בברכתו גורם יחוד הדודים והוא עיקר החסידות: (ו) וכבר אפשר להסמיך בזה מאי דהוו בה רבוואתא דתנן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס ופ"ק דר"ה תניא דסלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני וכו' צדיק גמור. והר"ן תירץ הביאו הרב הכותב בעין יעקב פ"ק דפסחים דלא תקשי מאותה משנה דההיא משנת חסידים היא. ומהרימ"ט דף קכ"ז תירץ דההיא דתנן היינו במצוות שבין אדם למקום וגם במצות שבין אדם לחבירו שיש שני חלקים בחלק גבוה צריך שלא ע"מ לקבל פרס ובחלק הדיוט שרי ע"מ לקבל פרס וזוהי ששנינו סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני ה"ז צדיק גמור כלומר דבחלק טוב לבריות שרי לכוין ע"מ לקבל פרס. ומהר"ש פרימו תירץ דכאשר יוסיף על חיובו במצות צדקה לפי שעורו וכיוצא בשאר מצות בתוספת שרי לקבל פרס. ולפי תירוץ הר"ן דההיא משנת חסידים היא א"כ נמצא דצדיק הוא העובד לקבל פרס אף בחלק טוב לשמים ולפ"ז חסיד יהיה מי שיזהר בחלק גבוה שלא ע"מ לקבל פרס אבל בחלק טוב לבריות אפשר שיכול ע"מ לקבל פרס ונקרא חסיד על אשר בחלק גבוה עובד שלא ע"מ לקבל פרס. ולאפוקי זה אמר האי מאן דבעי למהוי חסידא כי שם חסיד הוא העובד שלא ע"מ לקבל פרס כמ"ש מהרח"ו ז"ל והאי דבעי למהוי חסידא ולעבוד שלא ע"מ לקבל פרס לקיים מילי דנזיקין במדת חסידות שלא ע"מ לקבל פרס דההיא דסלע זו לצדקה הוא בחלק טוב לבריות והוא דצדיק מכלל דהחסיד אפילו בזה יהיה שלא ע"מ לקבל פרס ויתנהג בחסידות בכל בין שבמצות שהוא בינו למקום בין במצות שבינו לחבירו שהוא טוב לשמים ולבריות יהיה שלא ע"מ לקבל פרס דדעת רבי יהודה כתירוץ מהרימ"ט הנזכר ולכן אמר דהחסיד לקיים מילי דנזיקין דבזהירותו בזה ממילא יגיעו כמה טובות לחבירו ואפ"ה יהיה בחסידות שלא ע"מ לקבל פרס: אך רבא סבר כתירוץ מהר"ש פרימו דההיא בתוספת והיא בצדיק גמור אך החסיד גם בזה יהיה עושה שלא ע"מ לקבל פרס ולכן אמר לקיים מילי דאבות כלומר שלא ע"מ לקבל פרס וגם רמז כמו שהאבות כל הימים עבדו שלא ע"מ לקבל פרס בכל מה שעשו אף שלא נצטוו והיה תוספת מרובה על העיקר והכל עשו שלא ע"מ לקבל פרס כן יעשה מאן דבעי למיהוי חסידא דאף בתוספת יהיה כמנהג חסידים שלא ע"מ לקבל פרס: (ז) והשתא דאתינא להכי אפשר דרמז דהחסיד ליקיים מילי דאבות העולם אשר דבקו מחשבתם קדמת הצו"ר ברוך הוא ומאן דבעי למיהוי חסידא כל מעייניו יחזור לצור"ו יוצר הכל וידבק בו כשם שעשו האבות ובזה יהיה ודאי חסיד שידבק בה' והוא החסידות השלם כי לא יבוא לידי חטא וכמו שהאריך הרמב"ם ז"ל בספר המורה. לקיים מילי דברכות עמ"ש בעניותי בספרי הקטן דברים אחדים דף נ"ה ע"ב וע"ג ושם הבאתי מילי דרבוואתא קמאי ובתראי על זה ע"ש בס"ד: