פתח עינים על בבא בתרא צג

מאן יש אומרים רשב"ג. עמ"ש התוס' ועיין לעיל פ"ק דף ט"ו מ"ש שם התוס'. ומ"ש הרב באר שבע סוף הוריות וראיתי להרב החסיד הרמ"ך בספרו הנחמד יד מלאכי כלל תקפ"ד דאייתי בידיה מ"ש התוס' סוף פ"ק דסוטה דכשהוזכרו ר"מ ואחרים בבריתא הסברא הראשונה בשם ר"מ כך היה סובר בתחילה וכשקראוהו אחרים חזר בו ושנאוה לבתריתא בשם אחרים. ותמה שם הרב ז"ל ממ"ש התוס' בברכות דף ט' ושאר דוכתי ועוד התפלא עמ"ש התוס' שם פ"ק דסוטה שסיימו וכן בפ"ק דברכות ושם כתבו להפך ע"ש וכל זה אינו כל כך קושיא דנראה פשוט דתוספות סוטה אינם מתוספות שברוב הש"ס כאשר יראה הרגיל בתוס' דמטבע תוס' סוטה שבידינו הוא משונה וניכר שאינו ממחבר התוספות דרוב הש"ס ופוק חזי פסקי תוספות סוטה שאינם מכוונים להתוספות שבמסכת כלל. [ואחר זמן זיכני ה' ובאו לידי תוס' סוטה העיקריים אשר פסקי תוס' הנדפסים בנוי עליהם כמ"ש במסכת סוטה והבאתי שם איזה גרגירי מרגליות מהם ע"ש]. אבל הא איכא למידק על התוס' דסוטה משמעתין דאמרינן מאן יש אומרים רשב"ג וכן לעיל פרק חזקת (בבא בתרא דף ל"ו) מאן יש אומרים ר' אחא וכיון דאשכחן יש אומרים דאינו ר' נתן הכי עדיף לן לומר כי איכא בחד בריתא יש אומרים ור' נתן וכן ר"מ ואחרים ולא לומר דתרוייהו מר' נתן ור' מאיר וחזרו בהם: ואפשר לומר דלא כתבו התוס' כך בסוטה אלא לגבי ר"מ ואחרים דוקא דלא אשכחן דכינו סברת שום תנא בלשון אחרים ולהכי סברי התוס' בסוטה דשניהם מר"מ כאן קודם חזרה כאן לאחר חזרה. אמנם גבי ר' נתן ויש אומרים גם לתוס' דסוטה יש אומרים דתני בריתא בהדי ר' נתן תנא אחר הוא כיון דאשכחן בהדיא בש"ס דגם לתנא אחר קרי יש אומרים ואינו שום זלזול כאחרים. ומעתה מ"ש הרב יד מלאכי שם דהתוס' דמכילתין דף ט"ו ודסוגיין הם דלא כתוס' דסוטה. אינו מוכרח דלגבי יש אומרים ור' נתן גם התוס' דסוטה יש מקום לומר דסברי דאם הוזכרו בחד בריתא יש אומרים לאו ר' נתן כמדובר: והתוס' בסוטה שם כתבו וז"ל ואומר רבי שראה בקונטריס צרפת שמועות שקבל מאלישע בן אבויה קבעום בשם אחרים מפני דקרו ליה אחר אבל שאר שמועות קבעום בשמו ולא מסתברא דהא לר' נתן אסיקו יש אומרים וכל שמועותיו קבעו כך ולר"מ כיוצא בו עכ"ל ולמדתי מדבריהם דאפשר לומר באופן וסגנון אחר ולא תקשי מה שהקשו התוס' והוא דר"מ גם הן קדם מההוא עובדא דהוריות כשהיה אומר איזה שמועה בשם אלישע היו קובעים אותה בלשון אחרים שכך כינו אותו אחר. וכשהיה אומר שמועה מדעתו היו קובעים אותה בשמו ר"מ אומר וכי הוה ההוא עובדא קנסוהו דכל שמועותיו גם מה שהיה אומר בשמו ליתמרו משם אחרים ולר' נתן יש אומרים. ובכלל הקנס הוא דלא היה ניכר בבירור שזו השמועה מהם. אי לר"מ גם דכ"ע ידעי דאסיקו ליה אחרים. מ"מ כבר מקמי הכי איכא שמועות בלשון אחרים מאלישע איכו השתא כי אמרי אחרים אינן מכירים בבירור הא דידיה הא דרביה אלא דעל הרוב הוא ר"מ. וכן לר' נתן כיון דכבר הוו רגילי לפעמים לכנות איזה סברא יש אומרים כי הני דמכילתין א"כ השתא כי אמרי הלכה בשם יש אומרים לא נודע בבירור שהוא ר' נתן. ובאופן זה ל"ק קושית התוס'. ומהשתא בריתא דתני ר"מ ואחרים האי אחרים סברת אלישע דגם מקמי ההוא עובדא קובעים אותה בלשון אחרים. וכן אי איכא ר' נתן ויש אומרים הך יש אומרים לאו ר' נתן דזמנין קבעי איזה סברא בלשון יש אומרים מחד תנא מקמי ההוא עובדא כמו שנאמר ודוק הטב: