פתח עינים על בבא בתרא ח.

אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע אפילו בשעה שאתה מחבב עמים וכו'. אפשר לפרש דידוע דסיבת כל השעבוד והגלות הוא לברר ניצוצי הקדושה וז"ש אפילו בשעה שאתה מחבב עמים ששולטים על ישראל וכונתך הוא לברר ניצוצות הקדושה ולהפריד הזוהמא חלק הרע. תפלה למשה כל קדושיו רבנן בידך שלא יהיו למס להפריד הרע ולברר הטוב. וכי תימא כיצד יתוקנו החכמים לפי בחינתם לז"א והם תוכו לרגליך שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וכו' ובזה נתקנים ואית בריר"ה בדרבנן לברר ניצוצי הקדושה ולהפריד חלק הרע. ואם נפשך לומר מה נשתנו רבנן הואיל וגם הם צריכים תקון לזה ישנו בנותן טעם ישא מדברותיך שנושאים עול התורה ודין הוא שלא ישתעבדו על דרך שבט לוי דלא נשתעבדו לפי שעתידין לשאת הארון: א"נ אפשר במ"ש בספר דרוש שמואל פרשת לך לך דישראל משועבדים תחת עשו לכבדו לקיים ואת אמך לרבות אחיך הגדול משא"כ כשעוסקים בתורה אז מחמת התורה ישראל חשובים יותר ואז דרשינן את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ואינן חייבים לכבדו עכ"ל. והרא"ש בתשובה כלל ט"ו סימן ז' כתב דאח גדול שחירף וביזה אחיו הקטן והוא ת"ח ונדהו הקטן יפה עשה שנדהו דכיון דאינו נושא פנים בתורה אינו עושה מעשה עמך ומן הדין אינו חייב לכבדו. ואפשר שז"ש אף בשעה שאתה מחבב א"ה דהיינו דהמון ישראל נתחייבו להשתעבד לעשו שהוא אח הגדול. יהיו כל קדושיו בידך הת"ח שהם מכתתים רגליהם וכו' דאינם חייבים בכבוד עשו עם היותו שאומר שהוא אח הגדול שהרי אינו עושה מעשה עמך ואדרבא א"ה חייבים לכבדם מטעם ישא מדברותיך וכו':

רבי פתח אוצרות בשני בצורת וכו' אבל ע"ה אל יכנסו. עמ"ש מרן בב"י י"ד סימן רנ"א משם הריטב"א ועמ"ש בקונטרס חסדי אבות פ"א במשנת יהי ביתך פתוח לרוחה וכו' בס"ד:

פרנסני ככלב. פרש"י שמזונותיו מועטין ומשהא אכילתו במעיו ג' ימים וכתבו התוס' נותן לבהמה לחמה בהמה גימטריא כלב. ואפשר דהכונה נותן לבהמה לחמה נותן בעין יפה לבהמה שהוא הכלב לבהמה לחמה דייקא שהוא הקצוב שהוא מועט אך כתיב ביה נתינה שהטיב לו דמשהא אכילתו במעיו ג' ימים. ונמצא דהמועט עולה לו למרובה. א"נ אפשר כונת הכתוב דאם אינן זכאין הקב"ה נותן המטר בשביל הבהמות כמ"ש לאלכסנדרוס וז"ש המכסה שמים בעבים וכו' ואף שאינן כדאין נותן לבהמה בשביל הבהמה לחמה עי"ז זוכים בני אדם שאינם ראוים כמ"ש בויקרא רבה פרשה כ"ז שאמרו לאלכסנדרוס:

פרנסני כעורב. פירוש אף שהעורב אכזרי על בניו והיה ראוי שלא לרחם עליו כשם שהוא אינו מרחם על בניו אפ"ה מרוב רחמיו יתברך זנו ומפרנסו ואף אני שאני עם הארץ וגרמתי לעצמי ואפשר גם לאחרים כדסבר רבי אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ מ"מ רחם עלי כמו שמרחם הקב"ה על העורב בשגם אינו כדאי לרחם עליו לפי מעשיו:

אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ. אפשר דהכונה שהיה מצטער שנתן לו במתנה דהוה ליה לומר שישרת איזה שירות ויקח בשכר שמושו וז"ש שנתתי במתנה:

שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ. בעניותי כתבתי בנותן טעם לזה בספרי הקטן דברים אחדים דף ע"ב סוף עמוד ב' ע"ש: