פתח עינים על בבא בתרא קמא.

תוס' ד"ה בת וא"ת למה לא השיאה ליצחק וכו'. מקשים אמאי נטרו התוס' עד הכא הי"ל להקשות לעיל דף י"ו דשם הוא עיקר הבריתא. ואפשר לומר דאי בבריתא לעיל מקשו לק"מ דמ"ש בירך את אברהם בבת היינו דקיים כל התורה והי"ל בת לקיים פו"ר דקי"ל כב"ה דצריך בן ובת לפו"ר ותו ל"ק אמאי לא השיאה ליצחק דהוא ישראל שומר תורה. אבל הכא דהפשטן סבר דטעמא משום דבת עדיפא מבן וברכו בבת. ודחי דלא חסריה בת משמע דאזלא הך שמעתא דאברהם אע"ה לא קיים התורה כלה ולכך לא ס"ד לא לפשטן ולא להדוחה דטעם בת לקיים פו"ר ולכך מקשו דוקא הכא למה לא השיאה ליצחק: ואיכא מאן דקשיא ליה בש"ס דהא דמייתי מר"י הם דברי אחרים לעיל דף י"ו ור' יהודה לא אמר אלא דבת היתה לו לאברהם אבל לא אמר דבכל שמה. ואפשר לומר דהוו תרי תנאי אליבא דר' יהודה דת"ק סבר דר' יהודה אמר סתמא בת היתה לו ואחרים אומרים דר' יהודה אמר בכל שמה והכא מייתי ר' יהודה לדעת אחרים משום דמר' יהודה אליבא דת"ק דאמר בת היתה לו לאברהם סתמא יש לדחות דלקיים פו"ר הוא דצריך בן ובת אבל אי קפיד קרא לומר דבכל שמה מורה דבנתן עדיפי ואי לא אמר שמה הו"א משום פו"ר להכי אמר שמה להורות דהברכה מעצם הבת דבנתן עדיפי. זה היה דעת הפשטן ודחי דאדרבא הזכיר שמה דלא תימא דהיא ברכה דבנתן עדיפי והיינו בכל כפשטה דהיא ברכה שלימה בכל אלא בכל הוא שמה והיינו ברכה דאפילו בת לא חסריה ודוק: