פתח עינים על עבודה זרה מד.

מפליא ליצנותא וכו'. הקשה הרב עיון יעקב דבסוף מכות אמרו נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו הע"ה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים ואמאי לא חשיב אסא נמי שהסיר אמו מגבירה וכרת מפלצתה ותירץ דאסא עשה כן בחייה כדי ליסרה משא"כ חזקיהו הע"ה עשה כן לאביו אף שכבר מת ומיתה מכפרת ואפ"ה עשה כן עכ"ד ועוד יש להוסיף דאסא לא עשה בזיון לאמו רק הסירה מגבירה שלא תמשול אך לא ביזה אותה ולא עשה בזיון בגופה אבל חזקיהו הע"ה עשה לו בזיון וזהו נבזה בעיניו מי שנמאס לה'. אמנם אסא הע"ה לא עשה לה בזיון ולצורך הסירה מגבירה שלא תפתה בני אדם לע"ז והסיר מפלצתה בזיון לע"ז דוקאי ולא דמי למ"ש בזהר הקדוש דרחל אמנו ע"ה נענשה בעבור שציערה ללבן אביה בענין התרפים אף שנתכונה להפרישו מע"ז ולכן מתה ולא זכתה לגדל לבנימין ע"ש בח"א סוף דף קס"ד. דהכא אסא הע"ה הוצרך לעשות כך להפריש את ישראל שלא יעבדו ע"ז ויתפתו אחריה. וחזקיהו הע"ה היה אחר מות אביו. ועוד דרחל אמנו ע"ה לא עשתה בזה שום תועלת לאביה כי הוא עע"ז ודאי ולא בשביל לקיחת התרפים נמנע מרשעו ומהיותו עע"ז ואין בידה להפרישו מע"ז. אבל אסא אפשר שנמשך תועלת לאמו שחזרה בה ולא עבדה עוד ע"ז. ועכ"פ הציל ישראל מליכוות בגחלתה לעע"ז: ומ"מ מדברי הזהר הקדוש סייעתא גדולה לדעת הרמב"ם שסבר דאפילו האב רשע חייב הבן לכבדו ודלא כסברת הטור כמבואר מחלקתם בי"ד סימן רמ"א ע"ש ודוק: [יש לדחות דהטור יאמר דשאני התם דציערה הרבה לאביה ולצער אביו גם שהוא רשע אסור. אמנם מהעונש הגדול שנעשה משמע קצת דגם לכבד אב רשע חייב ומשו"ה כשציערו הי"ל עונש גדול. אכן אי אמרת דאינו חייב בכבוד אב רשע נהי דלצערו אסור אבל אינו בדין שיענש עונש גדול. ומה גם דיש הפרש בין אביו רשע לעע"ז ומקור הסט"א ודוק הטב]:

כאן לאחר שבא איתי הגתי וכו'. שמעתי מהרב הכולל כמהר"ר שלום עמר זלה"ה שחקר בזה כי הנה כתב הרמב"ם פרק עשירי מהלכות ע"ז דין ו' וז"ל אסור לנו להניח עכו"ם בינינו אפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו ז' מצות וכו' ע"ש. ושם פ"ח דין ט' פסק שהגוי המבטל ע"ז צריך שיהיה הוא עובד ע"ז עכ"ל הנה כי כן מצאה החקירה מקום לנוח שהרי איתי הגתי ביטל עצבי פלשתים בתחילת מלכות דוד הע"ה בירושלם כמ"ש בסוגיין. ואחר זה כמו עשרים שנה איתי עצמו ביטל עטרת מלכם כמ"ש בשמעתין בסמוך. וא"כ איך הגיחו לישב איתי בגיותו כל הזמן הזה בירושלם. וממה נפשך מוכח מענין זה דביטל איתי עצבי פלשתים ואחר זמן עטרת מלכם. או דגר תושב מותר לבטל או שמותר לשכון גוי בארץ ישראל הפך פסקי הרמב"ם אלו דבריו ז"ל: ואיברא דלפום ריהטא היא חקירה ראויה דאיך יתכנו שני ביטולי איתי בריחוק זמן לפי פסקי הרמב"ם כמבואר. אמנם לפי מה שכתב הרב מהר"ר יהושע בנבנשת בספר משמרת המצות כ"י והביאו הרב מגילת ספר דהרמב"ם לא קאמר דלא ישב אפילו ישיבת עראי אלא בז' עממין נחה שקטה החקירה הנזכר ונוחים הדברים. אך האמת ניכר שדעת הרמב"ם דאפילו בכל גוי קאמר דלא ישב אפילו ישיבת עראי עד שיקבל עליו ז' מצות וכמו שהבינו בדברי הרמב"ם הראב"ד ומרן וכאשר הוכיח הרב מגילת ספר עיין בדבריו ומשם באר"ה: ואפשר לומר דאיתי בא לפי שהיה אוהב לדוד המלך ע"ה כשהיה אצל אכיש. ולכן אחר המלחמה הראשונה בתחילת מלכות דוד הע"ה בירושלם נראה למחנה דוד הע"ה וביטל העצבים ואחר זה חזר לעירו ג"ת דרך וישב שם איזה שנים ואח"ך בא וביטל ע"ז מלכום דעמון. ואח"ך נשאו לבו ונפשו אוותה להתגייר. והיינו דקאמרינן בשמעתין גבי עטרת מלכום אמר רב נחמן איתי הגתי בא וביטלה אלמא דלא הוה התם ודוק הטב ובהא דאמרינן כתיב וישאם וכתיב וישרפם וכו' עמ"ש בעניותנו לעיל פרק אם אינן מכירין ע"ש בס"ד: