פתח עינים על עבודה זרה ב:

א"ל הקב"ה שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמכם וכו'. קרי להו שוטים כי זה חסרון דעת לדבר שקרים לפני בוחן לבות וכליות ויודע מחשבות ולא יתבוששו לומר שלא עשו אלא לצורך ישראל והוא יודע ההפך וזה שטות מוהלט:

עשיתם שווקים וכו' מרחצאות לעדן עצמכם וכו'. בשבת דף ל"ב אמרו פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהם של אומה זו וכו' נענה ר"ש כל מה שתקנו לצורך עצמן והקשו המפרשים דבמושכל ראשון נראה דמה שאמר ר' יהודה הוי כמו דברי א"ה ומה שאמר ר"ש הם דברי הקב"ה. ויש מי שתירץ דמשום יראת מלכות קאמר ר' יהודה. אמנם אכתי יש לדקדק דמי הכריחו לר' יהודה לדבר בענין זה מעיקרא כדי שיצטרך לומר משום יראה מה שאינו אמת לכן נראה דכונת ר' יהודה היא דהגם דכונתם לצורך עצמם וכיוצא מ"מ מאלו הענינים נמשך הנאה לישראל שאינם טורחים וז"ש כמה נאים מעשיהם וכו' אף שכונתם לדבר אחר מעשיהם נאים שנמשך הנאה לישראל ופשוט:

כלום יש בכם מגיד זאת ואין זאת אלא תורה וכו'. לפום רהטא יש להרגיש דהא קי"ל גוי שעסק בתורה חייב מיתה ומה זו שאלה שלא עסקו בתורה. ועלה במחשבה לומר דבז' מצוות דידהו חייבים לעסוק בתורה על דרך מה שכתב התוס' לקמן בסמוך על מאי דאמר ר"מ גוי העוסק בתורה הרי הוא ככ"ג ע"ש. אך פשט הלשון דקאמר כלום יש בכם מגיד זאת קרוב לשמוע דעל התורה בכללה קאמר ותו למאי דכתבנו בעניותנו לעיל בשבת דף ל"ג דאין להם לעסוק אף בז' מצות אלא דאם עסקו הרי הם ככ"ג. א"נ דחיובם אינו מצד תלמוד תורה אלא למען דעת הדינים שלהם ואי בקיאי בהו תו ליכא שום סרך חיוב שילמדו דפטירי ממצות ת"ת ע"ש באורך א"כ אמרנו נבא העי"ר מאי קאמר כלום יש בכם מגיד זאת דמשמע דאלימוד תורה קפיד: ונראה פשוט דהא דאמרינן גוי שעסק בתורה חייב מיתה היינו השתא דלא בעו לקבל התורה ולישראל נאמרה ולא לבני נח ונאסרה עליהם אבל הא דקאמר כלום יש בכם מגיד זאת אעיקרא קאי שלא רצו לקבל תורה לא זכו להגיד זאת. ובהא אתנח לן נמי מה שיש להעיר קצת דהרי כמה גוים יודעים כל המקרא והמצא ימצא גם משנה ואגדה ומשמעתין מוכח דכה אמר ה' לכל אומה ואומה ופשטן של דברים דבל ימצא אפילו אחד מגיד זאת וכבר יש לתרץ לזה כאשר הוא מובן לכל יודע. אמנם ע"פ דרכנו הדבר פשוט דשאלתא איתשלת על שלא קבלו התורה מעיקרא ומי שם פה לומר בגוים נשמע לומדי תנ"ך וכיוצא דדא היא תברתהון דגוי העוסק בתורה ח"מ ומענשי עלה:

ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה. כתב הרב עיון יעקב דהיינו תורה שבע"פ שניתנה למשה לבדו שעיקר היגיעה ושכרו על תורה שבע"פ עכ"ל ויש להעיר דאיך כתב הרב שניתנה למשה לבדו והא מסיק פ"ד דנדרים דהכל ניתן לישראל. ומה שניתן למשה רבינו ע"ה אינו אלא פלפולא בעלמא כמבואר שם בש"ס. אמנם מה שפירש דקאי לתורה שבע"פ יש להמתיק זה דתורה שבע"פ היא מדת המלכות ונקראת זאת כידוע ונמשכת מתורה שבכתב שהוא הקב"ה וז"ש ואין זאת אלא תורה קב"ה יחוד גמור וכן תורה שבע"פ אחוזה בתורה שבכתב:

מאי בעי בשעיר מאי בעי בפארן וכו'. הרב מופת הדור מהרח"א בעץ החיים פרשת נח הקשה במשז"ל דישמעאל ועשו אמרו מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף א"ל לא בעינא דהרי בלא קבלת התורה ניאוף ורציחה הם מז' מצות ב"נ ובלא"ה נענשים ותירץ שהם אדוקים בניאוף ורציחה ותורתם היא שמירה טפי בעד אחד ודיין אחד ובלא התראה משא"כ לפי התורה עכ"ד והוא דוחק מכמה אנפי ומה גם דלפי מ"ש בזהר הקדוש פרשת בלק דף קצ"ב לא משמע כן. ואפשר לתרץ לפי מ"ש בזהר שם דלפי תורתנו הקדושה היה אסור גם רציחה בדין ופו"ר באתתיה אלמלא דעשו וישמעאל נתנו מתנות לישראל ודין הניין לישראל לקטלא בדינא והופיע זעיר למעבד פו"ר ע"ש והשתא י"ל דאינהו סבור מלא תרצח ולא תנאף אף לקטלא בדין ולמחדי עם אתתיה ומשו"ה לא רצו לקבל דלפי ז' מצות לא נאסר להם להרוג בדין ולהלחם עם האויבים ולהרגם וליחד להם נשים רבות לפרות ולרבות ומשו"ה לא רצה עשו ולא חפץ ישמעאל לקבל התורה. שוב ראיתי מאמרם ז"ל בפרקי ר"א פרק מ"א דמשם משמע הפך כל הנזכר. אחר זמן רב עמדתי בענין זה ועמ"ש בספרי הקטן דברים אחדים דף י"ט ע"ב. וע"ש דף קפ"ג בס"ד. והרב תורת חיים האריך בדברים מתוקים ובכלל דבריו ז"ל פירש דיען הקב"ה פתח לעשו וישמעאל ולא רצו לז"א ישראל נעשה ונשמע נעשה כלפי עשו ונשמע כלפי ישמעאל שלא רצו אבל אנו נקבל ע"ש באורך ועפ"ז אפשר לפרש מסרה נעשה ונשמע ונשמע פתגם המלך ונשמע קולו הכונה נעשה ונשמע וכ"ת למה הקדימו נעשה לז"א ונשמע פתגם המלך שפתח לעשו ברישא והדר לישמעאל וכ"ת אעיקרא על מה עשה ה' ככה לז"א כי זה היה הכנה לישראל ונשמע קולו בבואו אל הקדש קדש ישראל כמ"ש בזהר והביאו הרב ת"ח עש"ב:

מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו ז' מצוות וכו'. ראיתי בספר שערי תורה כ"י שחיבר הרב מהר"ר ישועה זיין זלה"ה שפירש משם רבו הרב המפולפל מהר"ר יצחק אריפול זלה"ה במ"ש הרב נמקי יוסף בריש המפקיד וז"ל ונראה למפרשים דכיון דהודה בפני ב"ד שיש להם לעסוק תכף בדברים אחרים כדי שלא יהיו עסוקים באותו ענין ולא יוכל לחזור בו וראיה מפרק הדיינין דאמרינן התם דאם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד כלומר כי היכי דלא להדר ביה עכ"ל ובאותה שאמרו פרק ר' עקיבא מכאן מודעא רבא הקשו התוס' דהא קבלו בערבות מואב בלי כפיית ההר ותרצו כיון דע"פ הדיבר קבלו הרי אנוסים הם עפ"י הדיבור של הקב"ה וע"כ משהודו האומות לומר כלום כפית וכו' דמשמע דאם היה כופה לא היו טוענים טענת אונס מיד תפסם בלשונם וא"ל הראשונות ישמיעונו ז' מצוות שקבלתם היכן קיימתם כי לא תוכלו לומר דאנוסים הייתם עפ"י הדיבר כי פיכם ענה בכם שאין לטעון טענת אונס עכ"ד: