פתח עינים על ערכין כג.

אטו כל המגרש בבי דינא מגרש. הש"ס קרי בחיל דאין סדור הגט ונתינתו טעון ב"ד של שלשה כמפורש פה ואיתיה בבתרא דף קע"ד. והנה בתרגום המיוחס ליונתן פרשת תצא כתוב ויתן לה ספר תרוכין קדם בי דינא. וראיתי בספר אורים ותומים ח"מ סימן ט' שכתב בתומים סוף ס"ק ב' דכתב דמזה נתפשט המנהג להצריך ב"ד בגט ע"ש ונראה דודאי אין להשגיח בתרגום נגד תלמוד ערוך. ומה גם דתרגום זה הדבר ברור דאינו ליונתן בן עוזיאל כאשר כתבנו בעניותנו בקונטריס שם הגדולים אמנם יען דהלכתא רבתי בגיטין ורבו דקדוקיהן ומוצאיהן את מגרשי"הן נהגו שישבו ב"ד בנתינת הגט. אבל שמענו ממגידי אמת דכמה רבנים אל עירם ואל שער מקומם כל אחד לבדו היה מסדר ונותן גט. ומה שכתב שם בתומים דהתוס' פ"ק דקדושין דף ט' ע"א ד"ה הא לא דמי האי שטרא כתבו דגם הבעל כותבו בב"ד. לאו שמא מתיא דהרואה יראה דהאי בב"ד הכתוב בתוס' בנוסחתנו אין לו ענין וכן מוכח מדברי מהרש"ל ומהרש"א דלא גרסינן ליה ע"ש ודוק: