פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה ט:ד

בא אחד. מהנזכרים שהם חייבים לכבדו ולא קרבם אצלו ביחוד אעפ"י שקבל מה שהביא וכן בן ביתו ג"כ מחויב לכבדו ולהביא לו אך אדם אחר אם בא לכבדו אינו אלא מטיב לבו ומראה שהוא גדול בעיניו וחביב ע"כ לבד מה שמקבל מתנתו עוד הוא מקרבו ומחבבו. והנה במשל האריס מלאכתו בשדה רחק ממנו וכן ביתו קרוב אליו ובנמשל בין אם יביא ישראל קרבן שיש להם חלק בארץ וחיים ממנה שהם בדמיון אריסיו או כהן גדול שהוא בן ביתו וכן כל שבטי לוי נקראים משרתיו ובני ביתו. ובסדר זה מדבר בקרבנות ישראל ומקרבן כה"ג שאם מחוייבים להביא חטאת ואשם אין לקרבם בעבור זה אך אם אין מחוייבים מביא תודה ע"ז אמר אם על תודה יקריבנו ותחלה דבר כאן בפרשה בחטאת זאת תורת החטאת ואח"כ זאת תורת האשם ולא כתב יקריבנו רק בתודה שהוא מיותר שהרי כתוב בו והקריב על זבח התודה ע"כ דורש ע"פ מדה כ' ומדת ממעל א"ת יקריבנו אלא יקרבנו שהמביא תודה יקריב אותה. וכמ"ש לעיל ריש הפרשה. ומ"ש סלירא ויתב עליה אוצ"ל סילון וכמ"ש לקמן פרשה כ"ה סימן ה' סילון דדהבא והובא בערך סילון אך ערך סלירא לא הובא בערוך או שצ"ל סלא ופירושו ג"כ כסא בערוך שם: