פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה ט:א

ד"א זובח תודה. היל"ל מקריב תודה שהעיקר הוא הקרבת הדם למזבח והקרבת החלב לאשים ולמה תלה בזביחה ע"כ דורש תודה מלשון הכתוב בעכן ויאמר יהושע אל עכן וגו' ותן לו תודה שהוא מלשון ווידוי שיש בזה זביחת היצר בווידוי וכבוד לה' וזהו זובח תודה יכבדנני וזהו ע"פ מדה כ' ומדה ט"ז ומדה ט' שאא"ע לקרבן תודה ת"ע לווידוי ע"פ מדת ממעל וכאילו כתוב זובח יצרו בווידוי כמ"ש אצל עכן ע"פ מדה י"ז:

ושם דרך. אין לו ביאור לפי הפשט איזה דרך שם. ע"כ דורש שהוא דבר הלמד מענינו שמדבר בוודוי ותשובה ופי' שזביחות תודה זו אינו על עצמו בלבד אלא ששם דרך לאחרים שע"כ סמוך לו בתהלים מזמור נ"א בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע שהתוודה ג"כ ואמר שם במזמור אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו והסמיכות ראיה לדרשה הנ"ל:

זמרי זה וכו' איתן וכו'. הנה אנו רואים שחז"ל הוציאו הפסוק מפשוטו שהפסוק מבואר יפה שחושב מספר בני זרח בן יהודה ולמה דורש על זמרי שבא משמעון וכן האחרים אלא שזה דרך חז"ל בקודש שאם על פי המדות לא יתכן דרך הפשט בהכרח לדרוש ע"פ המדות לדרכים אחרים וכן הכא לפי הפשט יקשה מאד איך אמר בד"ה א' ב' ה' ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה הרי כתוב במ"א ה' י"א ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול הלא היו בני מחול ולא בני זרח והם שני כתובים מכחישים. ועוד שמאחר שבא לפרש על שלמה שהיה חכם מכל החכמים הידועים בעולם למה חושב אלו שאינם ידועים כלל שהיו חכמים היל"ל על חכמים המפורשים בתורה ועוד שהרי מפורש ביהושע עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח וא"כ היל"ל ובני זרח זבדי וזמרי ואיתן וגו' והרי הם בכ"מ עוד הפעם וע"כ דרשו והכריעו כאן וכן בפסוק ויחכם מכל אדם מאיתן וגו' איתן על אברהם וכן כולם שהם החכמים היותר גדולים בתורה וכמו שמפורש במ"ר פרשה י"ט סי' ג' ושם מצויין לפסיקתא וקהלת רבה מה היה חכמתם (ועי' סנהדרין מ"ד ובהכרח שכיוונו לדברי המדרש כאן או למ"ש בס"ע סוף פרק כ"א שהחמשה אלה היו נביאים במצרים כן הוא בילקוט) ומאחר שהסכימו חז"ל ששני הפסוקים אלו היינו של מ"א היא ויחכם וגו' מאיתן וגו' ופסוק של ד"ה א' א' ב' ה' ובני זרח כוונה אחת להם שלא היו לא בני זרח ולא בני מחול הנה בכל השמות הם שוים כנ"ל רק זמרי אינו כתוב במלכים א' ע"כ דרשו ע"פ מדה י"ז על זמרי בן סלוא המפורש בתורה ורומז על עכן שמפורש בפסוק הסמוך בד"ה א' ב' ה' ו' ובני כרמי עכר עוכר ישראל. אשר מעל בחרם שהפסוק השני בא לפרש מ"ש בפסוק הקודם ובני זרח זמרי שהוא עכן ועכ"ז כולם חמשה בני כרמי עכר עוכר ישראל היינו זמרי הנ"ל שנמנים יחד שקנה עולמו בשעה אחת ובוידוי ודימה עכן לזמרי שכמו שזמרי היה עשיר וגדול בשבטו כך עכן וכמ"ש מפורש במ"ר פרשה כ"ג סימן ו' שלא היה בשבטו עשיר ממנו:

רשב"ג אמר זה עכן. וחולק על הנ"ל שאמר זמרי זה עכן וא"כ צ"ע מה סובר בזמרי ובכל המקומות שציינתי על מקום מאמר זה ליתא לדברי רשב"נ אלו:

כבוד אחר כבוד. דורש יכבדנני שני נוני"ן ע"פ מדה יו"ד ועל שהוא בתיבת יכבדנני הרי שמורה על כופל הכבוד ואולי רומז למ"ש ואחר כבוד תקחני וכמו שהעתקתי לעיל סוף פרשה ז' בשם הפסיקתא:

סופרים ומשנים. משימים דרך עץ החיים שעי"ז יבואו לגוף התורה:

אלו החנונים. כמ"ש דמאי פרק ב' משנה ד' החנונים אינם רשאים למכור את הדמאי וכל זה בכלל מפנים דרכי ה':

מדליקי נרות. במבואות האפלים אף ביום וכן בלילה. והוא בתנחומא תצוה סוף סי' ח':

נר הוליד וגו'. דורש ע"פ מדה ט"ו שבד"ה א' ח' ל"ב כתוב נר הוליד את קיש ובשמואל א' ט' א' כתוב קיש בן אביאל והכריע שאביאל נקרא נר על שהדליק נר מצוה ע"פ מדת ממעל ומנגד: