פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה ז:ו

נימוס קלוסים. חוק ומנהג מהולל היא העולה המדה שעולה ומתגאה על מוקדה תידון בשרפת אש:

זריבתן לחלוטין היתה. ב"ר פרשה כ"ח סימן ט' וש"נ ומבואר והראיה מסיפא דקרא בחומו נדעכו ממקומם וכמ"ש פרקי דר"א בסוף פרק כ"ב א"ת בחומו אלא בחמימות שבחומו פי' בכח חמתו נדעכו א"כ לא פירש איך היה ענשם ובתורה מפורש שנדונו במים והיל"ל במים נדעכו ע"כ דורש שבתיבת בחומו מרומז איך נדונו במים שלא מתו מטביעת מים אלא מרתיחות וחמימות המים שנתבשלו ונשלוקו. ועיין תנחומא כאן סי' ב':

פרץ נחל מעם גר וס"ד הנשכחים מני רגל שפרצו ארצם שלא יבא שם רגל אדם אחר והענין מדבר שם בסדום כמ"ש בפסוק שלאחריו ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש בחלמיש שלח ידו הפך משורש הרים וכמ"ש בתורה וה' המטיר על סדום וגו' גפרית ואש עי' לעיל פרשה ה' סי' א':

בחירופין וגידופין. כמ"ש בתנחומא קדושים סימן ג' בחזקה בחירופין וגידופין כמד"א חזקו עלו דבריכם וכן הוא במדרש אסתר פסוק והנערה דף קכ"ה:

הכוכבים ממסלותם. נלחמו עם סיסרא והכוכבים הם של אש כמ"ש ד"ר פרשה א' סי' כ':

ותחת כבודו יקד יקוד. כיקוד אש ובריש הענין כתוב הוא אשור וגו' הוא סנחריב מלך אשור:

קטיל המון שביבא דנורא. את הגבורים שהפילו לחמו"ע לתוך כבשן האש וזהו לבושתו וחרפתו של נ"נ. ובתנחומא שם ובשי"ר פסוק אמרתי אעלה בתמר איתא שגם נ"נ נשרף חציו באש אז.

מי לי בשמים. ועמך לא חפצת בארץ. הנה לפי פשוטו אמר אסף פסוק זה להלל את הש"י מי לי בשמים עמך ולמוד מסופו ועמך לא חפצתי בארץ (פי' לצרף עמך בעבודתי אחר אלא אותך לבדך) וכמ"ש בהדיא בד"ר פרשה ב' סימן ל"ב בדרך המדות. אך חז"ל דקדקו משמעות המקרא לפי מה שכתוב מי לי בשמים שמשמע שאין לו בשמים וכן עמך לא חפצתי בארץ שאינו חפץ להיות עמם בארץ שזה כפירה גמורה. על כרחינו שהרשעים אמרו כן. ועדיין צריך ביאור איך דורשים מלכות רמוליס. על זה וכיוצא בו נאמר ממרחק תביא לחמה כמ"ש בפסיחתא סוף פרשה כ"ג והובא ילקוט תהלים ע"ג על פסוק שקודם לזה בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני מי לי בשמים אחר כבוד גדול שכיבד את הוריו אז תקחני עי' מש"ש בפירושי ותבין כאן והיינו אחר מלכות רביעית שבדניאל אז תקחני וע"כ דורשים גם פסוק הסמוך מי לי בשמים ג"כ על הרביעית וע"פ מדה ט' יחסר תיבת ואומרת כאלו כתוב ואומרת מי לי בשמים וכן הוא לקמן סוף פרשה י"ג ע"ש:

חזי הוית. היינו בחיה רביעית שראה דניאל וכל דרשה זו לפרש מ"ש היא העולה על מוקדה שהמתגאה ועולה בלבו ישרף באש ואא"ע לקרבן עולה שכבר כתוב זאת תורת העולה ת"ע ע"פ מדת ממעל על לשון גאוה והתעלות וכמ"ש פתיחה כ"ד דאיכה כי עלית כלך לגגות אלו גסי הרוח:

אבל ישראל. בא לחתום בנחמה: