פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה ה:א

עבים סתר לו. ולא יראה והנה פסוק זה (באיוב כ״ב:י״ד) ואמרת מה ידע אל וגו' עבים סתר לו וגו' ור"מ אומר שאמרו כן דור המבול. ובאמת שכוונתו על פסוק שלאחריו האורח עולם תשמור אשר דרכו מתי און הם בני דור המבול כמו שדרשו על הפסוקים הסמוכים שם. וכמו שאמרו הם כך אתה אומר:

והוא ישקיט. הרי שתולה הכל בהש"י שהוא המשקיט והמרשיע ואח"כ אמר ויסתיר פנים וסותר עצמו ע"כ דורש ר"מ ישקיט מעולמו שחלילה אינו משגיח בו וכמ"ש צפניה א' י"ב וזהו ויסתיר פנים ע"פ מדה י"ז שאנשי דור המבול אמרו כן כנ"ל ואמרו חכמים לר' מאיר דייך מאיר שמאחר שכתוב בפסוק הקודם וצעקת עניים ישמע איך יאמר והוא ישקיט ור"מ דורש ע"פ מדה ל"א שפסוק והוא ישקיט שייך לפסוק שלפני פניו אשר ע"כ סרו מאחריו וכל דרכיו לא השכילו והוא ישקיט ודעת חכמים שא"כ היל"ל שהוא שוקט. ע"כ דרשו ישקיט לאחרים לדור המבול:

ושעירים ירקדו שם. הם שדים כידוע במקרא וכן הוא בישעיה י"ג כ"א ושעירים ירקדו שם פירושו שדים וכמ"ש לקמן פרשה כ"ב סי' ג' בהדיא וכאן שכתוב וילדיהן ירקדון דורש גז"ש ומ"ש ושעירים ירקדו שגם הילדים היה להם גבורות השדים:

דלא קטעת אמי שורי. ועד שלא נחתך הטבור לא נגמר לידתו ואינו כחו בו בשלימות:

ולא שבט אלוה. כמ"ש איוב ט' יסור מעלי שבטו הם יסורי השחין וכמ"ש ופקדתי בשבט פשעם:

על גוי ועל אדם יחד. גוי פי' הרבה בני אדם ואדם פי' אדם יחיד. ומ"ש עוד הפעם יחיד וכו' עד עולמו הוא מיותר ובב"ר שם ליתא. ע"ש ועי' מ"ש בסוף הסי' על תיבת יחד ששייך למ"ש כאן מאומה אחת. ופי' שגם על נח היה ראוי שיבא המבול כמבואר בב"ר שם ועד כאן הוא מהב"ר שם:

ר"מ אומר ב' טפחים. צ"ע מניין להם ומה דורשים ואולי הוא מסוד ה' ליראיו לשער שיעורים כאלו:

הולך אצל הגנן. לעיל פרשה ד' סימן א' וכל הענין בתנחומא סדר שמיני סי' ה':

ראשית הגוים שם ועבר. כמ"ש בסוף נח ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר פי' שם היה אבי כל בני עבר הנהר וגם נכדו נקרא עבר ואברהם הוא מזרע שם ועבר ע"כ הוא נקרא אברהם העברי וכלשון המדרש במ"ר פרשה נשא שמשם נקראו ישראל עברים:

הטובים מהממלכות האלו. של ציון ושומרון. אם רב גבולם מגבולכם אמר להם הקב"ה חלק גדול וטוב נתתי לכם שאין לאחת מכל האומות טוב וגדול משלכם וכו' כן הוא במ"ר שם:

ליומא של גלות. שמרחיקים אותו מלבם שאין חוששין לו שאמרו כמ"ש לא תבוא עלינו רעה:

הגשתם עצמכם. גרמתם לילך בארצות הגוים בגלות אצלם או פי' הגשתם עצמכם ללמוד ממעשיהם:

קטיות משופעות. סדינים רחבים וארוכים שמסבבים המטות מכל צד כמ"ש וסרח העודף ביריעות האהל:

כרים מצאן. ובתנחומא איתא שהיו עושים כן ביום חגם ומיומן שלהם:

אלא בנבל. ודרשו חז"ל שנקרא כן על שמנבל כל כלי שיר וזהו מ"ש כדוד חשבו להם כלי שיר ודוד עשה לשורר לה' והם עשו לדבר עליו דברי נבלות וזהו פי' נבל ע"פ מדת ממעל:

בכוסות קטנים. כמ"ש במ"ר פרשה י"ד בסי' ח' הוא מזרק הוא גביע:

ר"י בר' יחזקאל וכו' ר' ינאי וכו'. ובמ"ר שם ובילקוט עמוס הגירסא בהיפך ובמגילה י"ג רחב"א אמר סטכת ור"ה אמר אנפקינון. תניא ר"י אומר אנפקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר:

ולא נחלו על שבר יוסף. בשעה שגלו מקצת מן השבטים:

י"ג דמסיות. כמ"ש שבת קמ"ז מיא דמסיס ויין פרגיתא קפחו עשרת השבטים. וכאן פירושו מרחצאות טובים וכמ"ש ב"ר פרשה א' סי' י"ב דמוסיית. ומ"ש היה לכל שבט צ"ל אחת לכל שבט וכמ"ש ילקוט עמוס ו':

אלא זו בלבד. עי' מ"כ ואולי הכוונה אל חמי טבריא הידוע:

עונותיכם הטו אלה. וחטאתכם מנעו הטוב מכם וכמו שדרשו שבת פרק ב' נשיתי טובה זו רחיצת ידים ורגלים בחמין:

כשורה. לדעת המדרש ישורנו איננה מלשון שור שחקים שהכוונה על הראות דזה מיותר שמאחר שהוא מסתיר פנים הלא לא נוכל לראותו ע"כ דורש מלשון ישר ושורה שאין מי שיכול להרהר אחריו אם עשה כשורה או לא וכן בדרשות הקודמות שאצל דור המבול ואצל סדום וזהו ומי ישורנו:

העלה עליהם סנחריב. שע"י סנחריב פרע מעשרת השבטים שגלו בשנת שש לחזקיה ובשנת י"ד לחזקיה עלה על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ועי' מ"ש בזה במ"ר סוף פרשה כ"ג וכבר הדפסתיו בסוף חלק שמות בס"ד ע"ש ותבין כאן:

מהו ויתפשם גירסא זו לא יתכן שהרי הוא מבואר שתפס והחריב הערים הבצורות ואיך מרומז בתיבה זו השלש גזירות ועוד שגזירת עוזיהו היה ד' דורות קודם גזירת ויתפשם. אך האמת יורה דרכו שצ"ל מהו על גוי ועל אדם יחד וכמ"ש בסמוך גוי זה סנחריב וכו' שפסוק זה רומז שג' גזירות נגזרו יחד היינו בעת שגזר על עוזיה שיצטרע גזר על ישראל וסנחריב כי גזרת עוזיה קדמה בד' דורות הנ"ל ותיבת יחד דורש על עוזיהו המלך שהוא המיחד עמו להיות עם אחד שע"כ נקרא אחד העם ועל שלא אמר אחד ואמר יחד בא לרמוז שגזרת הגוי והאדם והיחד היה יחד ביום שנצטרע עוזיה והרמז על עוזיה ממ"ש בפסוק שסמוך לו ממלוך אדם חנף ממוקשי עם היינו עוזיה תחלה צדיק ונעשה חנף וכמ"ש ב"ר ריש פרשה כ"ה חנוך חנף היה פעמים צדיק ופעמים רשע ע"ש וכמ"ש ד"ר פר' ה' סי' ט' על פסוק זה אם ראית חנף ורשע מנהיג הדור מוטב לו לפרוח באויר פי' שהיה בלא מלך שעוזיה אחר שנצטרע לא הנהיג מלכותו אלא ויותם בנו פי' שופט את עם הארץ:

כי גוי עלה על ארצם. ובפסוק הסמוך שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה היינו ישראל שנקראו גפן ותאנה כי לפי הפשט שמדבר בארבה שיאכל הגפנים והתאנים לא היה אומר גפני ותאנתי ועוד שאין הארבה נקרא גוי והיה לו לומר יעלה על ארצי וישים הגפן לשמה וגו' אלא שכוון הנביא יואל שהיה בימי מנשה כמ"ש בסדר עולם פרק כ' על גוי אשור שכבר עלה על ישראל בימי יחזקיהו המלך והחריב את ישראל: