פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה לד:ד

רש ואיש תככים. מכילתא יתרו סוף פסוק ושפטו את העם ודורש מדה ט"ו שכאן כתיב רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה' וכתיב עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' משמע שעושה כרצונו את העשיר עני ואת העני עשיר שמקללם ולמה ע"כ דורש ומכריע שמ"ש תככים מלשון תוך ואמצע לא עני ולא עשיר שאינו מתגאה על העני ועושה חסד עמו כיכלתו ואז מאיר עיני שניהם ה' אך עשיר ורש שהעשיר מתגאה על העני ועשיר יענה עזות ואינו עושה חסד עמו אז עושה כולם ה':

במשקין. או במאימתי משקין בריש מועד קטן מאימתי הוא בריש ברכות ובריש תענית:

שהוא רב בנכסים. שמ"ר פר' ל"א סימן י"ד וזה כפי פשוטו:

תן לו מצוה. מצות צדקה בלשון חכמים נקראת מצות בלשון הפסוק נחמיה יו"ד ל"ג והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל לשנה וגו':

לפיכך והוליד בן. ור"ד ואבד העושר בענין רע ודורש לקמן סימן ז' בענין רע שהשיב לאותו עני חמי שקיין וכו' ועל זה כתוב בס"ד והוליד בן וכו':

ונסיב מומא לנפשי'. דורש מאומה מלשון מום כמ"ש לעיל פר' י"ז סימן ב' מאומה מומא וכמ"ש ילדים אשר אין בהם כל מאום בא' וכן מאומה וצ"ע שהרי כתוב ומאומה אין בידו ואיך אומר שלוקח מום אך יתכן כוונת המדרש כמ"ש לעיל סוף פר' ל"ב ואין להם מנחם ע"פ מ"ש ב"ר סוף פר' ל"ח כל מקום שנאמר אין לה הוה לה וכן כאן ואין בידו מאום פירושו שיהיה בידו מאומה היינו מום כנ"ל כי כאן כוונתו לקללה: