פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה לג:ו

ד"א וכי תמכרו ממכר. לעמיתך או קנה מיד עמיתך ומאחר שאמר וכי תמכרו הרי שאחר קונה א"כ מ"ש או קנה מיותר ע"כ דורש שמרמז בזה על גלות ישראל שעתידין שיגלו ופרשה זו סמוכה למ"ש למעלה שמיטה ויובלות שעל שלא שמרו אותן נמכרו לגלות כמפורש בתוכחת בחקותי וכמ"ש תנחומא כאן ועל זה אמר לעמיתך או קנה שתזכו שתהיו אתם הקונים וכמ"ש והיו שובים לשוביהם וגו' ובין המכירה ובין הלקיחה הכל לעמיתך תהיו שותפים להקב"ה ואל תונו אותו:

ידיע ליהוי לך מלכא. לאלהך לית אנן פלחין ולצלמך לית אנן סגדין:

הצרא שדרך. במד"ר פר' ט"ו סימן י"ד כל הענין:

אונטיס. פי' במ"ע בלשון יוני אמת ויציב ופי' בתמיה וכי אמת הוא לאלהי לא איתיכון פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין וכן הוא בתנחומא סדר נח סימן יו"ד מהו הצדא אמר להם באמת אתם אומרים כך. וכן הוא באגדת בראשית פרק ז' אם קושטא אתון אמרין:

טופרין ושערין ועצמות. צ"ע למה תפס דברים אלו ואיך מרומזים בפסוק:

ותפשקי רגליך לכל עובר. מלשון שש מאות רגלי וכן כאן רגליך כיתות וחבורות רגליים עוברים על התורה ועובדים עבודת כוכבים:

מובאים קאנוסין דחיין. צ"ע והרד"ק כתב סבאים אומה סבא ולא הזכיר דברי המדרש כי דחיין אין זה פירוש של סבא:

ויתנו צמידים על ידיהם. סוף הפסוק וקול המון. ומ"ש קדשין צ"ע שהרי בכל מקום שכתוב צמידים תרגם אונקלוס שירין וכמ"ש ברבקה ושני צמידים ותרין שירין. ועל מ"ש ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ת"א קדשא דדהבא. (וצ"ע בתרגום מטות אצעדה וצמיד שירין ושבכין וצ"ל בהיפך שבכין ושירין) וכן תרגם יונתן כאן ויתנו צמידים שירין:

כספם וזהבם. שאע"פ שכתוב מ"א י"ב אצל ירבעם ויעש שני עגלים זהב אעפ"כ פירש בהושע ח' שהיה כסף מעורב בהם אבל של נ"נ היה כולו של זהב כמ"ש נ"נ עבד צלם די דהב:

אולי כורסין. עי' לעיל סוף פר' ל"ב דשם שייך לומר אולי כורסין נקי בלא פסולת וכאן פי' זהב לבד בלא כסף ולכך אמר ולצלם דהבא שכבר כתוב איזה פעמים שהיה של זהב אלא שמתפאר שהיה של זהב לבד בלא כסף:

אני פי מלך שמור. תיבת אני שאמר המלך היינו שאמר אנכי ה' אלהיך:

על דברת שבועת אלהים. כצ"ל על דברת על שום וידבר אלהים. שבועת אלהים על שום לא תשא וכן גם הוא בקוה"ר פסוק זה דף ק"ה במעט שינוי אך במ"ר פר' י"ד סימן ו' ופר' ט"ו סימן י"ד ובתנחומא נח ריש סימן יו"ד ובאגדת בראשית ריש פרק ז' בכל מקומות אלו איתא אני פי מלך שמור משביע אני עליכם שאם תגזור המלכות וכו' ככל דבר שיהא נגזר עליכם אני פי מלך שמור וכו' ע"כ ומ"ש שנאמר אני נראה דכאן חסר והנכון כגירסת התנחומא:

ישראל משועבדים. כמ"ש לעיל ריש הסימן וכי תמכרו ממכר שתמכרו לשונאכם:

מונים לישראל. ועל זה רמז במ"ש אל תונו שהם לא יונו לישראל ולא קיימו כן שהונו אותם ועל כן והאכלתי את מוניך וגו':