פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה ג:ה

בשביל זה. בשביל כהן זה שיאכל. ומ"ש הצער הזה היינו להוליך דרך רחוקה כזה ולשמור שלא יטמא. ונראה לי שמ"ש שהביא מנחתו אין פירושו שהביא הקמח והשמן מארץ העמים שהרי גם בני א"י וירושלים לא היו מביאים רק מעות אלא הגזברים ובבהמ"ק היו חנויות של סולת ושמן שנעשה בטהרה שמהם מקריבים אלא פי' שבא בעצמו מרחוק ונצטער בעצמו לילך דרך רחוקה כזו להקריב מנחה וגם הוא נתן מעות לגזברים:

בין האולם ולמזבח. צ"ע ובתנד"א הגירסא בין הכבש ולמזבח. (הגה מבן המחבר):

ולא עוד. פי' לא די שזכה בזה מחמת טרחו בעבודה אלא שקיים מצות עשה כמ"ש והנותרת מן המנחה וגו':

הדין פסוקא ריש סדרא. כמנהג בני מערבא שמסיימים התורה בשלש שנים וצ"ע שפסוק והנותרת הוא פסוק א' קודם פרשה שלא יתכן שיתחילו ויסיימו בו ובהכרח לומר שהכוונה על פסוק והנותרת שבפרשת מנחת מרחשת הסמוכה ויתורץ הכל ואולי מפני קושיתי הנ"ל פירש המ"כ ריש סדרא ריש הדרשא והנראה לי כתבתי:

מה גבורים הם. ומסיים בילקוט תהלים י"ז ואין מתים אלא גבורים שנאמר החרם כל עיר מתים ומ"ש ממתים דורש נוטריקון מה' מתים וזהו מה גבורים ומ"ש ידך ה' שאין לו חבור למ"ש גבורים ע"כ דורש ע"פ מדה ט' שיהיה לו משמעות ענין שנטלו חלקם מתחת ידך ה' וע"פ מדת דבר הלמד מסופו:

חלקם בחיים. שנטלו חלק בביהמ"ק שנקרא בית חיינו וכמ"ש שיר פסוק כמגדל דוד צוארך דף כ"ה א' מה צואר וכו' כך ביהמ"ק ע"ש. וצפונך וגו' אלו קדשי הגבול. פי' אלו קדשי כל השבטים של כל גבול ישראל כי רק שבט יהודה הוא בדרום של ביהמ"ק וכל השבטים בצפונו והקדשים של הגבול הם תרומה ומעשרות. ישבעו בנים פי' שהבנים והבנות שלהם ישבעו מקדשי הגבול וגם מקדשי המקדש. ומה שקורא הבנים בשם עוללים דורש על שזכה אהרן לבניו בין כשרים ובין פסולים מלשון עוללות של הכרם וכמ"ש עוללות אפרים הם החלושים והפסולים וזהו לעולליהם:

בריתי היתה אתו. שע"י שהיו בו כל מעלות אלו זכה שנתנו לו מתנות אלו מתנה גמורה וכרת עמו ברית על זה ע"כ זכה גם לפסולים וכמ"ש בסדר אמור אצל בעלי מומין שיאכלו בקדשים וכמ"ש במלכים ב' כ"ג ט' אך לא יעלו כהני הבמות על מזבח ה' בירושלים כ"א אכלו מצות בתוך אחיהם:

מת"ל מפני שמי נחת הוא. שמשמע נחת מלשון ירידה שתרגום וירד ונחת ודורש שכן היה בעת שיצוק שמן המשחה על ראשו נרתע ונפל לאחוריו וכמ"ש במ"ר פרשה י"ח סי' ט' וז"ל שמא לא הייתי ראוי להמשח בשמן המשחה ומעלתי ונתחייבת כרת שאמר הקב"ה על בשר אדם לא יסך וכו' כמ"ש כאן וכל ענין זה בת"כ מסכת מילואים ריש שמיני:

הנה מה טוב. שמאחר שהזכיר שבת אחים וגו' כשמן הטוב וגו' זקן אהרן הרי בהכרח שמ"ש אחים הם משה ואהרן וכמפורש בתורה שמשה משח את אהרן בשמן המשחה ותחלה קרא אותו שמן הטוב ואיך קרא אותו אח"כ כטל חרמון נמשל השמן הטוב כטל ע"כ דורש שאהרן נתיירא שמא מעל בשמן המשחה וע"כ אמר כטל חרמון שאין בו מעילה:

יורד על זקן אהרן. ועי' שיר פסוק נאוו לחייך דף י"א א':

כאלו ירד על זקנו. שמאמר הכתוב זקן אהרן א"כ מ"ש תחלה על הזקן אין פירושו זקן של אהרן ואא"ע לאהרן ת"ע למשה שמרומז במ"ש אחים:

כי שפתי כהן. ומאחר שכתוב בסוף הענין כי שפתי כהן הרי למוד מסופו שכל הענין מפסוק בריתי היתה אתו החיים והשלום מדברים בכהן היינו אהרן הכהן שדומה למלאך ה' שהיו בו כל המדות הללו:

שתי מנחות הם. תנדב"א פרק ו' והכוונה שתי מנחות שכתובים בלשון אחד שבמנחת מחבת כתוב ואם מנחה על המחבת קרבניך וכן במנחת מרחשת כתוב ואם מנחת מרחשת קרבניך ולא כן כתוב אצל מנחות אחרות ושניהם נעשים בכלי על האש. ומ"ש ובשתיהם הוא אומר והבאת וגו' הנה אצל מחבת לא כתוב כן אלא במרחשת כתיב והבאתי את המנחה אשר יעשה מאלה לה' פי' של מחבת ומרחשת שדומין זה לזה ועי' רש"י בחומש שלפי הפשט מ"ש מאלה קאי על כל המנחות. ומ"ש שזו תבלל בשמן שבמחבת מפורש סולת בלולה בשמן ואצל מרחשת כתיב סולת בשמן תעשה היינו כל צרכיו:

ואהיה אהוב למקום. ובתד"א שם הגירסא על אהובתי שאני אוהב המקום והכוונה בשתי הלשונות אחד הוא שע"י שאקריב מנחת מחבת אתרצה להשי"ת:

שכרנו שבאנו ללמוד. מאמר זה אינו בתד"א שלפנינו ופי' שבא לדרוש מ"ש שמן תורק על הלומדים מפי רב שמריקים תורה שבלב הרב ללבם ואינו מתגאה בתורה שלומד וזהו ואין קולו נשמע כי שאר משקים שמריקים קולם נשמע מלבד השמן:

היו אוהבים אותך. וזהו עלמות אהבוך עי' שי"ר פסוק זה דף ל"ב ב' וש"נ:

בין שהוא טוב. בין שיגיע להם מדת הטוב ובין שיגיע להם פורענות וזהו עלמות על מות:

דומה כמו שנעלמו ממנו סתרי תורה. לפי מ"ש כאן שמאחר שקרא ושנה כבר סובר בעצמו שיודע כל התורה והלכות ולא חסר לו רק סתרי תורה ובאמת מאחר שלא שמש ת"ח ולא למד התלמוד אינו יודע עדיין כלום וזהו מ"ש כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי אחר שהשגתי הדעת היינו התלמוד וכמ"ש שמ"ר פרשה מ"ח סי' ד' ובדעת שהיה מלא דעת בתלמוד ע"ש ותבין ואז בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי שלמדתי ואינו יודע דבר אך גירסת התד"א שם קרא ושנה ולא שימש ת"ח דומה כמי שנעלמו ממנו סתרי תורה ופירושו כפשוטו שעדיין אינו יודע תורה:

אפילו מת עליו. ובתד"א הגירסא אפילו מת ונהרג על התורה הרי הוא בשמחה לעוה"ב וכנ"ל על מות על מותו:

מעשיו רוחשין כיצד. ושם הגירסא כיצד יש בו דוגא באדם שתחלה פירש על מחבת שמעשיה קשין ועתה בא לפרש מרחשת שמעשיו רוחשין שזה משל על התורה שיודע ורוחש בה ואעפ"כ אומר עליו והבאתי את המנחה אשר יעשה מאלה לה' שתעשה מע"ט שיהיה לרצון לה' ועל זה אמר לו הקב"ה בני ברוך אתה וכו' ומ"ש ויטמנו שייך לדבר עמוק וזהו דמיון מרחשת עמוקה ממעמקים קראתיך מים עמוקים:

מים עמוקים וגו'. ואיש תבונה ידלנה היינו שיודע להשיב וגם הכוונה בפסוקים אלו על התפלה שגם על זה רומז במרחשת עמוקה ולזה הביא פסוק תפלה לעני כי יעטוף ובתד"א שלפנינו אין זה שם פסוק תפלה לעני: