פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כט:א

הה"ד לעולם ה'. עי' פסיקתא רבתי פר' מ' סימן ב' באריכות וזה הוא לשונו מהו לעולם ה' אלא אמר לו דוד רבש"ע לעולם אינו בא עלינו בדין אלא במדת רחמים אלולי כך לא היינו יכולים לעמוד אפילו שעה אחת במה אתה דיננו באותה מדה של רחמים בה' שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון ולא לנו בלבד אלא אף לאדם הראשון יציר כפיך אלולי שתפת עמו מדת רחמים לא היה יכול לעמוד וכן התקנת עמו שאתה דן את בניו היום לרחמים וכו' ע"ש ולזה כוון המדרש וכל זה חסר כאן כי סמך עצמו על דברי הפסיקתא:

בכ"ה באלול. הגירסא בפסיקתא ריש פר' מ"ו בכ"ה באלול ברא את העולם יום ראשון ליצירה בראשון עולה למנין אלפים שנבראת התורה קודם שנברח העולם ויום ראשון נבראו המאורות ולא נתלו עד יום ד' ועכשיו האריכה אותה האורה שלשה ימים שהם ל"ו שעות וכו' הענין ולמחר ביום השבת היה ר"ה נמי האריך היום ל"ו שעות שלא היתה מדת לילה נוהגת וכו' והיינו דאמרינן זה היום תחלת מעשיך כי תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון שאורה שלו כאורה של יום ראשון וכו' ע"ש וכן הכוונה כאן וסמך עצמו על דברי הפסיקתא.

נמצאת אומר וכו' בשעה ראשונה. פרקי ר"א פרק י"א וצ"ע מ"ש נמצאת אומר איך הוכיח מדבריו הקודמים אך בפסיקתא איתא בפרשה מ"ו בסימן ב' את מוצא כשברא הקב"ה את עולמו היה בורא שלש בריות בכל יום ובערב שבת היה עוסק כל היום באדם בשעה ראשונה עלה במחשבה וכו':

בדימוס. פי' במ"ע נמחל ונסלח: