פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כז:ח

עם אחד מגדולי המלכות. והנמשל על ישראל שנחשדו שחטאו בתבנית השור שהוא א' מארבע חיות שבמרכבה כמ"ש שמ"ר פר' ג' סימן ב' ע"ש באריכות:

ראש לכל הקרבנות. עי' שמ"ר פר' מ"ט סי' ב' ונאוה אני בשור וזהו מ"ש בפסוקים הקודמים שם כרפאי לישראל וגו' ונגלה עון אפרים שיעשו תשובה ויתוודו על עונם ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי וגו' כמ"ש חז"ל על פסוק גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל אז ברעתם ישמחו מלך העולם ובכחשיהם שרים שכחש בו תחלה בשור שהוא שר של מעלה כנ"ל. ועי' פירושו שבכחשיהם ישמחו שרים של מעלה ע"פ מדה כ"ב:

הגרים שעלו ממצרים. בזוהר סדר כי תשא מאריך בזה מאד בחטא הערב רב ע"ש ותבין כאן:

ידע שור קונהו. וס"ד ישראל לא ידע וזהו שאמר ולא היו יודעים. ומ"ש אלא שדשו בעקב בערוך ערך דש ד' מביא מאמר זה מכאן (ומהפסיקתא דשור וכשב שלא נמצא בהפסיקתא שלנו) והביא פירושו מן התרגום שכל מקום שכתב פרעהו פירש התרגום דשה והכוונה מרידה והפרעה כדרך בהמה בועטת ברגל: