פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כו:ז

ואיש זה שאול. שנקרא איש ש"א ט"ז אשלח אליך איש וגו' הנה האיש יהיה בו אוב ששאל באשת בעלת אוב וכל הענין במדרש שמואל כ"ח:

היה לו לשאול באו"ת. וצ"ע דמשמע מהמדרש שלא שאל באורים הרי מפורש כאן וישאל שאול בה' ולא ענהו ה' גם בחלומות גם באורים. ואולי רומז למ"ש מדבר שמואל כאן שאחד מן החטאים שמת עליו הוא על שפעם אחת עמד לשאול באורים ובאו עליו פלשתים ויאמר אל הכהן אסוף ידיך ולא גמר לשאול. והוא באריכות בפסיקתא רבתי פר' ח' ומדה כנגד מדה לא ענהו עתה ועל זה אמר מוטב היה לשאול באורים ותומים של מעלן:

מאני נפיקא. ובמדרש שמואל שם הגירסא מאני פגניקא וכן הובא במ"ע בשמו וכדלעיל סימן ב' וכן פירושו כאן בגדים של הדיוט:

זה אבנר ועמשא. עי' מ"ש לעיל בסימן ב' אבנר ועמשא:

סוף שנעשה עבד לעבדו. כי בהכרח יצטרך העבד לצרכיו ויהיה צריך להמתין עליו או יחלה ויצטרך לשמשו:

שני בני אדם. ב"ר סוף נ"ה ועי' במ"ר פר' כ' סימן י"ג אצל בלעם ושני נעריו עמו וא"כ היה לו לחשוב ג' ב"א אברהם שאול בלעם עי' מה שהשבתי בב"ר שם גם אפשר לומר שמבלעם אין ראיה על שהיה נפש רחבה ומתגאה ואין ללמוד ממנו. ומ"ש עוד הפעם זה אבנר ועמשא על שהוא העתקה ממקום אחר העתיקו כמו שמצא שם:

מאותו שאמר מי ה'. הוא פרעה או מישראל שאמרו על הים מי כמוכה באלים שמאחר שאתה שואל באוב דומה שאתה כופר כפרעה ומאחר שנשבעת בה' דומה שאתה מאמין במי כמוכה ה' וכל זה מרומז בתיבת מי על פי גז"ש על כן לא כתב ותשאל את מי אעלה לך אלא ותאמר שע"כ אתה דומה לאחד משני מי אלו ואיך נתאחדו אצלך שניהם יחד אלא או זה או זה:

ותזעק בקול גדול. וס"ד למה רמיתני ואתה שאול ובמדרש שמואל גורס את שמואל העלי לי רבן של כל הנביאים העלי לי כי יקשה מ"ש את שמואל העלי לי וכי שמואל אחד יש בעולם אלא על שהיה שמואל גדול העולם ומי שהיה אומר סתם שמואל לא היה צריך ליתן סימן אך אם היה כוונתו על שמואל אחר היה צריך סימן:

בזכורו. וכן הוא במדרש שמואל הנ"ל שתרגם אוב וידעוני בידין וזכורי ותרגום זכר דכר וצ"ע שבכל הענין לא נזכר שם ידעוני רק אשת בעלת אוב ב' פעמים עוד שם קסמי לי באוב ובד"ה א' יו"ד וימת שאול במעלו וגו' לשאול באוב והיל"ל שמעלה המת בבידין שהוא תרגום של אוב וכאן הזכיר המדרש ג' פעמים אוב וידעוני ובהכרח לומר שעל שדורש פסוק של ואיש או אשה על שאול וכאן כתוב או ידעוני הרי שעשה גם ידעוני רק צ"ע למה לא הזכיר המדרש בידין ועי' מ"ש בסוף הסימן:

ומעיל קטן תעשה לו אמו. וכן היה לבוש כל ימיו אלא שאפילו בקטנותו שאין הקטנים לובשים מעיל עכ"ז היא עשתה לו מעיל על שידעו בו שיהיה שמואל הנביא הגדול וכמ"ש ב"ר ריש פר' צ"ה בביאור ובתנחומא כאן באריכות:

רב הוה פשיט. במדרש שמואל שם הגירסא כד הוי מטי הנך חמשה קריין הוה בכי וט"ס שם שצ"ל. ששה פסוקים כי מונה שם ששה פסוקים כמו כאן ובקוה"ר פסוק כי את כל מעשה גורס ג"כ ששה פסוקים אך חסר שם שני פסוקים שאינו מונה אלא ד' פסוקים ובאיכה רבתי פסוק ישב בדד דף ע"ו חושב ששה פסוקים כמו כאן ועי' חגיגה ד':

ולא שומעין אותו. הכוונה שלא שומעין קולו וכן הלשון במדר"ש לא שומעין קולו:

ר"ה בשם רי"א יוצר הרים וכו'. פי' שבשעת הדין מגידים לאדם גדולתו של הקב"ה וזהו מה שחו ודברו של הקב"ה שהוא יוצר הרים וכו' וכדומה כלומר דע מי הכעסת ודרש אוחרי עוד פירוש אחר על מ"ש מה שחו על שחו של האדם:

לא היה לך להרגיז בוראך. פי' לא די לך שהרגזת בעצמך את בוראך במה ששאלת באוב שדומה לעון ע"ג שהוא בסקילה אלא הרגזת את בוראך ע"י לעבוד עבודת כוכבים כי הוקשה לחז"ל מה זה ששאל שמואל למה הרגזתני להעלות אותי הלא ידע שמואל שעשה כן בעבור שצר לו וכמ"ש ולמה תשאלני וה' סר מעליך אלא שאמר לו אע"פ שצר לך לא היה לך להרגיז את בוראך ולעשות אותי עבודת כוכבים:

שנפרעים מן העובדים כו'. כמ"ש כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת וכמ"ש אסף כל וגו' והמכשלות את הרשעים וכמ"ש ב"ר פר' צ"ו סימן ה' על יעקב:

שהיה סבור שהוא יום הדין. וזהו הרגזתני שהכל מתיראים מיום הדין שנקרא יום הגדול והנורא וא"כ יש כאן לדון ק"ו סתום ולפי דעה זו חושבו בין הוי"ו פסוקים שבכה בהם רב ולא לפי דעה הא'. ובמדר"ש שם אינו גורס וי"א אלא גורס ולא עוד אלא שהייתי סבור שהוא יום הדין:

נוב עיר הכהנים. והרג אחימלך הכה"ג שהיה לובש אורים ותומים:

הידא לי גבי שנאך. פירש המ"ע שפי' אי זה ויפורש כאן בדוחק אי זה דרך נטה מעמך אל שונאך וצ"ל הידא לי' וכו' אי זה לו. שמ"ש ויהי ערך אין פי' שנעשה שונאך חלילה שהרי כתוב אחריו ומחר אתה ובניך עמי כמ"ש בסמוך ושהקב"ה התפאר בו לפני מלאכי השרת אלא פי' שנטה דעתו אחר שונאך וכאשר פירש לו בעצמו בפסוק הסמוך ויתנה לרעך לדוד:

לרעך הטוב ממך. ש"א ט"ו ולא פירשת מי הוא:

דלא תקטילונני. צ"ע הלא אמר לו בפירוש ונתנה לרעך הטוב ממך ולא התירא שיהרגנו ובעבור שיפרש לו לדוד נתירא שיהרגנו ואולי צ"ל דלא תקטלונני' פי' שאם היה מפרש לו לדוד היה שונאו מיד והורג לדוד וכאשר באמת היה אח"כ שהיה רודף את דוד להרגו אף שלא ידע בבירור רק חשש אולי יותן לו המלוכה אף כי אם היה יודע בבירור וכמ"ש מ"א י"א מ' ויבקש שלמה להמית את ירבעם ולא את אחיה השלוני שהתנבא עליו וכן כאן:

א"ל ואין מעריק. דרשו כן ממ"ש בפסוק י"ט שם ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי גם את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלשתים והוקשה לו כופל הלשון ובפעם האחד אמר את ישראל עמך ובפעם השני לא אמר עמך על כן דורש שתחלה אמר לו שיפול הוא עם מחנה ישראל יחד עמו פי' בעבורו על חטאו ועל זה שאל איך יהיה אם יברח אם ינצלו ישראל והשיב לו גם את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלשתים ולא הזכיר עמך שאפילו תברח ולא תהיה עמהם יפלו הם ואתה תנצל ע"כ לא רצה לעזוב את ישראל ולהציל עצמו ובחר ליפול עמהם שיהיה חלקו עם בניו עם שמואל:

את נחית לקרבא ונצח. דורש כן ממ"ש ויפצרו בו עבדיו הם אותם המפורשים לעיל ושני אנשים עמו שדרשו על אבנר ועמשא ואם היו יודעים מה שאמר לו שמואל שמחר יפול עם מחנה ישראל ואולי גם הם עמו ועם ישראל יחד ובאיזה כח הפצירו בשאול שיאכל וישתה אלא שסברו שנתבשר טוב וראוי שיאכל וישתה ויקם מן הארץ:

ונוטל בניו עמו ושמח. דורש כן ששמח ממ"ש ש"א ל"א ג' ותכבד המלחמה אל שאול שזה נראה מיותר אחר שכבר כתוב שנסו אנשי ישראל ושנפלו חללים ושמתו בניו ושמצאוהו המורים ויחל מאד מהמורים ועוד שהיל"ל על שאול על כן דרשו שמ"ש ותכבד מלשון כבוד שאחר שכתוב שמתו שלשה בניו במלחמה היה לו המלחמה לכבוד מאת ה' שקבל דינו בשמחה ורצון וזהו כבודו וזהו אל שאול ומ"ש שקרא הקב"ה למלאכי השרת והתפאר לפניהם כו' עם שאול צ"ע מניין לו (ורמוז בדרך רחוק בד"ה א' יו"ד פסוק ב' וידבקו פלשתים אחרי שאול ואחרי בניו ויכו פלשתים את יונתן ואת אבינדב ואת מלכי שוע בני שאול שבשמואל ריש ל"א מלכישוע תיבה אחת ובד"ה שם שני תיבות גם מ"ש בני שאול מיותר שכבר כתוב ואחרי בניו וכפול עוד שם בפרשה ושלשת בניו ויש לרמוז בזה ומלכי הוא הקב"ה שוע עשה שיחה ודיבור מבני שאול והיינו עם מלאכי השרת):

אמר ר"י דסכנין בשם ר"ל. בא לחתום מ"ש בראש הסי' אר"י דסכנין בשם ר"ל ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב וידעוני על שאול ואשת בעלת אוב ע"פ מדה ז' וי"ז שמפורש בסוף ס"א דורש כאן מדת סמוכין ומדה ט' מדרך קצרה שהראה למשה כל הדורות וגם מיתתו של שאול ושאל על זה והושיבו אמור אל הכהנים וכמ"ש שמ"ר פר' מ"ם סימן ב' ובמכילתא סוף בשלח ובספרי בסוף ברכה ומ"ש נופלים בחרב כמ"ש ויקח שאול את החרב ויפול עליה ומ"ש ידקור כוון למ"ש שלוף חרבך ודקרני בה ומ"ש מקטריגים אותי הכוונה מקטרגים לפני ובמד"ש שם הגירסא מקטרגים עלי' פירושו על שאול:

על ה' חטאים. בספרי מדרש תנאים בליקוטים ליקוט ב' פירשתי מאמר זה באריכות ע"פ דעת הגאון רשכבה"ג רבינו אליהו מווילנא זצלה"ה:

וימת שאול. לשון הפסוק וימת שאול במעלו אשר מעל בה' על דבר ה' אשר לא שמר וגם לשאול באוב לדרוש ולא דרש בה' וימיתהו ודורש א' במעלו. ב' אשר מעל בה'. ג' על דבר ה' אשר לא הקים. ד' וגם לשאול באוב. ה' לדרוש ולא דרש בה' וימיתהו. ולפי גירסת הגאון על ששה חטאים מרומז במ"ש ולא דרש בה' הוא הוי"ו וחושב כאן הה' חטאים א' שהרג נוב ב' שחמל על אגג ג' שלא המתין לשמואל ד' ששאל באוב והה' וידעוני ומ"ש שחטא בידעוני צ"ע ועיין מ"ש בזה בריש סימן זה בתיבת בזכורו והגיהה הגאון במקום ידעוני ודורש אל המתים והחטא הששי הוא מ"ש ויאמר אל הכהן אסוף ידיך ורמזתי עליו בסימן זה במ"ש והית רק למעלה והוא במדה הנ"ל ועי' במדרש תנחומא כאן סימן ב' וא"כ צ"ע שהיה לו לחשוב שבע חטאים ה' הנ"ל ודרש אל המתים ויאמר אל הכהן אסוף ידיך גם לא חשב החטאים כסדר הכתוב ועי' רש"י בחומש שדורש אל המתים הוא המעלה המת בזכורו והנשאל בגולגולת וא"כ אין זה ידעוני שמתורגם דכורו ואין זה כפי התרגום והמבוכה רבה וצ"ע גם צ"ע למה חשב לו לחטא מה שרדף אחר דוד וקבל עליו לה"ר ורצה להרגו כמה פעמים ואם על שהיה זה מרוח רעה גם נוב ואוב וכו' ברוח רעה: