פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כה:ו

ר' הונא בשם בר קפרא. ב"ר פרשה מ"ו סימן ה' כל הענין ופ"ג שם ועל שכאן מדבר בערלה של פרי האילנות כמ"ש וערלתם ערלתו את פריו ולאברהם אמר ונמלתם את בשר ערלתכם וערל זכר וכו' ולא פירש לו מאיזה אבר ימול ומאחר שלא פירש בהכרח שהוא מרומז ומפורש בענין זה עצמו באיזה אבר ימול ודרש אברהם גז"ש מכאן ערלתו את פריו אע"פ שגם העצים והעלים והקליפות אסורים משום ערלה אך אינו אסור אלא אילנות שטעונים פירות ולא אילני סרק ועיקר כוונת הגז"ש מה ערלה האמורה באילן כתיב אצל פריו אף אצל אדם במקום פריו הרי שפירש לו. וכן הוא בתנחומא סדר לך לך סימן י"ח עיין שם וכמ"ש ב"ר פר' מ"ט סימן ב' שידע אברהם כל התורה עד שלא נתנה א"כ ידע גם איך לדרוש ע"פ המדות. ור' חנן בר פזי סובר אע"פ שידע כל התורה היינו שהשיג כל המצות של התורה אך לא ידע תיבות שתכתב בהם התורה. ופרשת מילה נאמרה לו ולא פרשת ערלה ואיך ידרוש גז"ש ע"כ דורש שפירש לו בריש פרשת מילה ואתנה בריתי ביני וביניך וארבה אותך במאד מאד והברית הוא המילה כמ"ש שם בפרשה זאת בריתי אשר תשמורו וגו' המול לכם כל זכר עוד שם המול ימול וגו' והיתה בריתי בבשרכם וגו':

תני דבי ר"י. מאמר זה של ר"י הובא אגב מאמר השני של ר"י שהוא שייך כאן:

ומלכי צדק מלך שלם. וס"ד והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון וגו' וברוך אל עליון וגו' שהקדים ברכת אברהם לברכת הש"י וכמ"ש אצל שם וישכון באהלי שם וזהו והוא כהן הרי שם הוא הכהן:

אמר לו אברהם. יתכן שהוא מרומז במ"ש בפסוק אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך שנדרש לעיל ריש פ' יו"ד על אברהם שמשחו הש"י בשמן ששון לכה"ג מחבריך יותר משם על שאהב צדק ושנא רשע שהוכיחו לשם על שהקדים ברכק אברהם כנ"ל ויותר הי' נכון לגרוס אמר הקב"ה וכדלקמן הוציאה הקב"ה וכו' ועי' כל הענין במדרש תהלים ק"י סנהדרין ק"ח ב' ועיין ב"ר פר' מ"ז פר"א פר' ח':

על דברתי וכו' על דיבורו וכו'. הוקשה לו מ"ש על דברתי מלכי צדק שאם הכוונה שדיבר למלכי צדק הרי לא מצינו כלל שדיבר הש"י עם מלכי צדק ע"כ דורש על דברתי על דיבורו של מלכי צדק ולא מצינו דיבר למלכי צדק אלא זה שהקדים ברכת אברהם לברכת הקב"ה שעל כן נשבע הש"י לאברהם שאמר אתה כהן ולא שם ובהכרח שפירושו מיד בחיי שם שאם פירושו אחר מיתת שם שהרי אברהם מת קודם שם ל"ה שנים שמת אברהם כללו שש מאות שנה של חיי שם ל"פ בשני יצחק גם דעת ר' ישמעאל שנתן הכהונה לאברהם מיד אחר שדיבר למלכי צדק וזהו על דברתי סמוך לדברתי של מלכי צדק ומיד קודם שציוה על המילה:

אברהם כה"ג היה. פי' והיה צריך להיות תם בלא מום כי המום פוסל בכהן שאסור להקריב וכן הערלה פוסל בכהן מלהקריב וכמ"ש בהדיא פדר"א פר' כ"ט ואם נאמר שהמילה היא מן האוזן וא"כ מצד הערלה כשר להקריב אך עדיין אינו כשר להקריב מצד שהוא בעל מום חסר אבר האוזן. וכן בלב ובפה ומדברי ר"י סמוכים על דברי ר"ע שאמר ד' ערלות הם ועל כן חושב ד' מקומות אלו שכתוב בהם ערלה ומ"ש מן הלב לרווחא דמילתא על שכתוב בו ערלה חושבו אגב האחרים שאם יחתוך מן הלב ימות:

מצות הגוף. עור ראש הגויה שאין מום בחתיכות עור יותר:

ונאמר ערלה בלב. הנה החחיל בד' שאמר ד' ערלות הן ולא חשב אלא ג' וכאן חסר וצ"ל ונאמר ערלה בגוף שנאמר וערל זכר וכן הוא בב"ר פר' מ"ו שם:

וכתיב התהלך לפני והיה תמים. ואעפ"י שכתיב אתה כהן לעולם אין הכרח שהיה זה מיד קודם מצות המילה אולי נעשה כהן אחר פרשת המילה ויתכן שההבטחה על הכהונה היה מיד אחר הדיבור כנ"ל בדברי ר"י אך המעשה אח"כ היה ואולי נתחנך בהקרבת יצחק במ"ש והעלהו לעולה וכמ"ש פר"א פר' ל"א והכהן גדול הקריב את מנחתו ואת נסכו ע"כ דורש מפסוק זו שכתוב בפרשת המילה עצמה:

מן האוזן עדיין אינו תמים. פי' שהערלה אצל אברהם היה נחשב לו למום כמ"ש פר"א פר' כ"ט ואם ימול באחד מאלו אף על פי שיעבור מום הערלה ויהי' מום של חסר אבר ואינו תמים:

ובן שמונת ימים. בפרשת המילה כתיב שהתנאים הנ"ל דרשו על אברהם עצמו אך אין הכרח שגם לדורות יהיה כן שמי שאינו כהן יתכן שיהיה נימול מן האוזן שהרי אין מום פוסל בזר שלא נאמר בו תמים ע"כ דורש מפסוק זה ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם שמצד רחמיו וחסדיו עם כל בריותיו אף כי עם עם סגולתו בני האבות אוהביו לא יתכן שיצוה עליהם מצוה באכזריות חלילה חלילה שימולו כל זכרי ישראל לעולם במקום שיהו בו נזק וחסרון ומום בגוף שלא ישמעו או שלא ידברו ע"כ בהכרח שהוא במקום שאין בו השחתה כלל רק תיקון עור יתר ומ"ש עדיין פי' כנ"ל שאף על פי שיתקן ענין המילה אין זה תיקון שלם שעדיין וכו' ומ"ש אצל הלב כבר אמרנו שאינו אלא דרך אגב השאר:

וערל זכר. כתיב בפרשת המילה. ואם נאמר שהמילה בפה ובאוזן א"כ גם הנקבות בכלל זה ואם בא לומר שאין מילה בנקבות הרי כבר כתיב בפרשה ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר המול לכם כל זכר ופסוק זה וערל זכר על מה בא ללמד אלא בא ללמד על מקום המילה: