פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כד:א

קדושים תהיו. וס"ד כי קדוש אני ה' ואיזה דמיון בין קדושת בשר ודם לקדושת הש"י ואיזה טעם הוא שמאחר שהוא קדוש נהיה גם אנו קרוצי חומר קדושים ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז שפי' כמ"ש ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה שהוא נקדש כביכול בצדקה שישראל עושים כן וכן פירושו כאן קדושים תהיו שתעשו מעשים שתקראו קודש וע"י קדושת מעשיכם יתקדש שמו של הקב"ה וזהו כי קדוש אני נמצא שעיקר הדרשא מסיפא דקרא וחסר כאן ואגב דורש גם ר"ד. ואחר כתבי זאת מצאתי בתנחומא כאן שמביא פסוק זה ויגבה ה' צבאות ומאריך בו הרבה וחותם בסוף מהו והאל הקדוש נקדש בצדקה שהוא מתקדש בצדקה שמלמד על ישראל סנגריא שנאמר אני מדבר בצדקה רב להושיע אמר הקב"ה לישראל לעתיד אני מתקדש בכם שנאמר כי בראותו ילדיו וגו' יקדישו את שמי וכה"א ישראל אשר בך אתפאר ואתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים הרי שעיקר השייך כאן הוא מס"ד כמו שכתבתי: