פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כב:י

ה' מתיר אסורים. היל"ל מוציא אסירים וכמ"ש בתהלים ס"ח ז' מוציא אסירים וכמ"ש מוציא ממסגר אסיר אשר אסורי המלך וגו' את כל האסירים ע"כ דורש מתיר אסורים בלשון משנה ותלמוד מותר אסור וחושב כאן י"ב דברים וכן הוא בילקוט תהלים קמ"ז ועי' ד"ר פר' ה' סימן ו' ובסימן ט' שם חושב ח' דברים וצע"ק למה אינו חושב כמו כאן:

גיד הנשה בחיה. לאו דווקא אלא במה דסיים פתח שסיים בחיות ופתח בעופות סיים בעופות ופתח בדגים. ומ"ש אסרתי לך שחיטה בעוף קיצור לשון הוא והכוונה שאסור לאכול עוף בלא שחיטה. ומ"ש יותר ממה שאסרתי לך התרתי לך צ"ע איך הוא יותר ויתכן שהכוונה שבסדר ראה חושב י' בהמות טהורות שהתיר וד' טמאות שאסר ובעופות הטהורים מרובים מן הטמאים שאינם אלא כ"ד וכן בנשים סתם נשים המותרות רבים על העריות ובשר ושומן הכשר הוא יותר מן החלב ודבר זה למדתי ממדרש תדשא פר' ה' וז"ל כנגד עשרת הדברות הותר להם יו"ד בהמות לאכול ע"ש ועיקר הכוונה שהתרתי לך מעין האיסור עצמו. ומ"ש התרתי לך את השבויה כמ"ש וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה ודרשו בספרי אשת אפילו אשת איש:

וזיז שדי עמדי. במ"ר פר' כ"א סימן י"ח ב"ר פר' י"ט סימן ד'. ושם בב"ר הגירסא מכסה גלגל חמה ויותר נראה לי הגי' שבכאן מכהה גלגל חמה כמ"ש לעיל פר' כ"א בסימן ב' אצל תפוח עקיבו של אדה"ר שמכהה גלגל חמה שאור החמה טבעית בכלל כל שתחת השמש שהוא הבל הבלים אך האדם עם שכרו הוא למעלה מן הטבע ומן השמש:

המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן. ודורש מ"ש יפרוש כנפיו לתימן על זיז שדי שהוא מכסה התימן שהוא הדרום אשר שם מהלך השמש ביום כמ"ש הולך אל דרום ומ"ש עמדי פי' על שהוא טהור הוא עמדי וכמ"ש סנהדרין ק"ח את היונה מאתו מכאן שדירתן של עופות טהורים אצל הצדיקים וזהו עמדי:

בהמות בהררי אלף. כמ"ש כי לי כל חיתו ארץ בהמות בהררי אלף (תהילים נ׳:י׳) עיין ב"ר פר' ז' סי' ד' לעיל פר' י"ג סימן ג' ובמ"ר פר' פ"א סימן י"ח ותנחומא פנחס סימן י"ב ועי' פר"א פר' י"א כל זה ושם איתא שנברא בששי פסיקתא רבתי פר' ט"ז סימן ד' ובהמה אחת היא ושמה בהמות:

כי בול הרים ישאו לו. ובפסוקים הקודמים הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל וגו' עד כי בול הרים ישאו לו והנה בתהלים נ' בהמות בהררי אלף ולא פי' לאיזה ענין הזכיר ההרים ובאיוב כתיב אצל בהמות כי בול ישאו לו ולא פי' כמה הרים וע"פ מדה י"ז למדים זה על זה בהמות בהררי אלף שנושאים לו יבול עשבים וכמ"ש שם חציר כבקר יאכל:

והיה השרון לנוה צאן. וס"ד ועמק עכור לרבץ בקר לעמי אשר דרשוני (דומה למ"ש הושע ב׳:י״ז ועמת עכור לפתח תקוה עי' מ"ש במ"ר פר' י"א סימן ב' מה שבארתי שם שהוא שייך כאן) ולא יתכן שיהיה כמשמעו שיהיה שכר עמו לעתיד אשר דרשוהו עמק של רבץ בקר אלא הכוונה על בקר ובהמות של הררי אלף שהוא משכר הצדיקים שלעתיד ירבץ שם וכן כאן באיוב הנה נא בהמות חציר כבקר יאכל ומה יעשה שם הבהמות אלא שהמקום ההוא יהיה פתח תקוה לעתיד לבא לעמי אשר דרשוני וגם הבהמות יאכלו מאכילתן של צדיקים לצורך תיקון שכרם לעתיד:

כל חית השדה ישחקו שם. כתיב בענין של בהמות הנ"ל כי בול הרים ישאו לו וכל חית השדה ישחקו שם ולמה מזכיר שחית השדה ישחקו שם אלא שבא לפרש מ"ש שם בול הרים ישאו לו הם חית השדה ישחקו שם שאוכלתם הבהמה הנ"ל וזהו מ"ש בפסוק הקודם חציר כבקר יאכל פי' שיאכל הבקר כמו שאוכל החציר. ועל זה אמר בפסוקים הנ"ל הנה נא בהמות הוא ראשית דרכו משום שהגן עדן וכל שכר הצדיקים נבראו קודם שנברא העולם וסוף מעשה במחשבה תחלה וסמוך לו שם ענין הלויתן שאליהם אמר מי הקדמני ואשלם תחת כל השמים לי הוא הרי מפורש שהבהמות ולויתן הם השילום שכר של הצדיקים לעתיד שעל זה אמר שם יכרו עליו חברים כמ"ש היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני היינו חבירי תורה בג"ע לעתיד ועל בהמות ולויתן ויין המשומר מדובר נפלאות בספר הזוהר וספרי מקובלים דברים העומדים ברומו של עולם אך גם פשוטי הפסוקים ודברי חז"ל אמונת אומן שיהיה גם כפשוטו וכמ"ש הרשב"א על זה בחידושיו על האגדות:

כל מה שהירדן מכניס. כל זה איני יודע איך ומה דורש על ו' חדשים או על י"ב חודש:

ועל יובל ישלח שרשיו. וריש הענין ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו' והיה כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו והיינו בג"ע מקום השכר:

או שיח לארץ זה ג"ע. וכמ"ש וכל שיח השדה הם האילנות עי' ב"ר ריש פר' י"ג בסימן ב' ודורש מ"ש בפסוק הקודם ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל שהרשעים סוברים אשר אהליהם הם שלותם ובטחונם ושכרם ותקותם ואין האמת כן רק ואולם שאל נא בהמות ותורך ויספרו לך דגי הים וגו' שהבהמות וזיז שדי ולויתן וגן עדן הוא השלוה והבטוחות האמיתי מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת לשלות ובטוחות רוחות ונשמות שעתיד להחיות כמ"ש שם בסמוך אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש ולהם הוא השכר הרוחני: