פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה כא:יב

ובא אהרן אל אוה"מ. וס"ד והניחם שם:

תני ר"ח ת"כ פסוק זה:

לכהן הדיוט. שגם כהן הדיוט לובש בגדי בד כאלו אלא שאינם יקרים כל כך כבגדי כה"ג:

וכל אדם לא יהיה. הוחלף כאן סדר הפסוקים שפסוק וכל אדם הוא פסוק י"ז ופסוק ובא אהרן הוא פסוק כ"ג:

היה זקן אחד. קושיא הוא שהרי אמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר על הקודש ואיך נכנס עמו אדם זקן על זה תירץ ר' אבהו שהיה הקב"ה בעצמו כו' וכמ"ש בדניאל ז' ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיור ושער ראשיה כעמר נקי וכן ראה שמעון הצדיק לבוש לבנים וכו' ומה שלא תירץ שהיה מלאך עי' מ"כ בשם הירושלמי וכן הוא בפסיקתא פר' מ"ז ומלאכי השרת בורחים מלפניו וכל אדם לא יהיה באוה"מ אלו מלאכי השרת ודמות פניהם פני אדם וכו' ע"ש:

וכה"ג לא היה אדם. וא"כ היל"ל ואדם אחר לא יהיה באוה"מ אך וכל אדם משמע שום אדם כלל ותירץ שכה"ג לא היה אז אדם אלא כההוא דאמר ר' סימון פינחס בשעה שהיה רוה"ק שורה עליו כמ"ש לעיל ריש פר' א':

כי שפתי כהן ישמרו דעת. וס"ד כי מלאך ה' צבאות הוא ולפי זה סובר שהכה"ג שהיה דומה למלאך אינו בכלל מ"ש וכל אדם ואם כן גם שאר מלאכים יכולים להיות שם ולמה הוצרך ר' אבהו לתרץ שהיה הקב"ה בעצמו ולא מלאך אך הענין שבאמת גם המלאך לא היה יכול להיות שם כמ"ש בסוף הפסיקתא הנ"ל ובירושלמי הנ"ל ולמד ממ"ש וכל אדם לא אדם ולא כל אדם היינו מלאך שכתוב בו ודמות פניהם פני אדם שאינו אדם אלא כל אדם ועל זה מקשה וכה"ג לאו אדם וכתיב מפורש כמה פעמים בפרשה שיבא והם ב' כתובים מכחישים ותירץ שלא היה אדם אלא פני אדם כחיות הק' שהוא בכלל הריבוי של וכל ומאחר שכתוב מפורש שיבא די לנו לרבות את המלאכים והחיות שלא יהיו שם שהרי לא כתוב מפורש שיבא ולא הכה"ג עצמו כנ"ל אך אם היה הכה"ג אדם היו שני כתובים מכחישים והריבוי אינו מכחיש כי די אם נרבה את החיות והמלאכים שלא יהיו שם וע"כ הוכרח ר' אבהו לתרץ שהיה הקב"ה בעצמו דוק והבן. ובירושלמי לא גריס מ"ש וכה"ג לא היה אדם וכו' עי"ש: