פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה י:ה

ר' יהודה וריב"ל. בפסיקתא בריש פ' מ"ז איתא ר' יהודה ב"ר חייא ועי' ד"ר ריש פ' ח' סנהדרין דף ל"ח:

ויאמר קין אל ה'. ב"ר סוף פרשה כ"ב:

גדול עוני מנשא. כמ"ש פדר"א פרק כ"א וז"ל גדול עוני מנשוא שאין בו כפרה ונחשב לו הדבר כתשובה וכו' ומ"ש שנגזרה עליו גזרה היינו מ"ש נע ונד תהיה בארץ ופי' שיגלה תמיד ממקום למקום זהו נע אך אם יבא למקום אחד יהיה לו מנוח לכף רגלו לנוח שעה אחת עד שעה שיגלה למקום אחר ע"כ הוסיף לו תיבת ונד שגם במקום המנוחה לא יהיה במנוחה וזה בטל כשעשה תשובה שלא היה עליו רק חצי העונש:

ויצא קין. מלפני ה' היתכן שיצא מאת פני ה' והכתוב אומר אנה אלך מרוחך:

הפשיל בגדיו לאחוריו. בב"ר שם מבואר כל המאמר קחנו משם:

הבחורים ימותו בחרב. וס"ד ושארית לא תהיה להם ומאין נמצאו אנשי ענתות לשוב מהגולה והם שני כתובים המכחישים והכריע שעשו תשובה שמפורש בכמה פסוקים שהתשובה מועלת לבטל הגזרה. ואם אין לך ללמוד מאנשי ענתות שהם רבים ויתכן שהיו בהם צדיקים שלא היו בכלל הגזרה ואולי גלו איזה מהם קודם הגזרה שמפורש בירמיה שהיוצא אל הכשדים יחי' למד מיכני' שהוא איש אחד:

שאין בו מאומה. והכוונה על מ"ש בס"ד כי לא יצלח מזרעו יושב על כסא דוד פי' כשיצא בגולה לבבל לא ישאר מזרעו. ועי' שי"ר פסוק שימני כחותם ועי' לקמן סוף פרשה י"ט בשינוי ואיני יודע במאי פליגי ומה טעם כל אחד:

כדין של מי רגלים. שהוא מאום על האדם וזהו אין חפץ בו וכן של מקיזי דם וצ"ע ג"כ במאי פליגי ומה טעם כל אחד. הרי שגזר על יכניה כליון של זרע מלוכה ולבסוף כתיב בד"ה א' ג' שממנו יצא שלשלת היוחסין של מלכות בית דוד ועל זה קאי מ"ש ר' זירא ור"א אריכא עי' שי"ר פסוק שימני כחותם דף ל"ז ב' ועי' שי"ר שם וכאן חסר ושם מבואר כנ"ל:

מלתא הכא שמעית וכו' דהוה דריש הכי. כצ"ל:

כי אם יהיה כניהו. בימי בנו. וזרובבל היה בן שאלתיאל בן יכניה וכן הוא בשי"ר שם ובילקוט ירמיה כ"ב:

אסיר בנו שאלתיאל. הכי כתיב בקרא אסיר שאלתיאל בנו. ובפסוק הקודם ובני יהויקים יכניה בנו צדקיהו בנו ופי' כמו בשאר מקומות שיכניה בנו של יהויקים וצדקיהו בנו של יכניה ואח"כ אמר ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו והם בכ"מ והכריע שיכניה עצמו נקרא אסיר שאלתיאל. ועי' מ"ש בשיר שם שהיה הוא עצמו אסור בבית האסורים ושם נזקק לאשתו וילדה בן שיצא ממנו שתילו של מלכות בן דוד ודורש שאלתיאל מלשון שתילה וכמ"ש לקמן סוף פרשה י"ט בהדיא. ודעת ר' תנחום שנקרא יכניה אסיר שאלתיאל על שהקב"ה אסר עצמו בשבועה ושאל לב"ד שיתירו לו וזהו ובני יכניה איך היו בנים ליכניה הרי אסיר שאסר איסר על עצמו בשבועה כמ"ש בריש מטות שבועה לאסור אסר על נפשו הרי שאסור הוא שבועה ואח"כ שאלתיאל נוטריקון שאל היתר אל ושם אל שייך גם לאסיר והכוונה שטען נגד מדה"ד שקטרג לפני הקב"ה איך אתה נותן בנים ליכניה הרי נשבעת והשיב מאחר שעשה תשובה בטלה הגזרה וכמ"ש שם סוף פרשה י"ט:

אלא כילוי בנים. לעיל פרשה ז' סי' א' ועי' שמ"ר פרשה ל"ח סי' ד' ויאמר השמד אלו בניו:

ונשתיירו ב'. ועל שנים אלו הנותרים כיון במ"ש ואת בניו לקדשם ועי' תנחומא אחרי מות סי' ח':