פירוש מהרז״ו על ויקרא רבה א:י

עם הפונדקי שלו. ע"י מ"כ גם נכלל בזה שהיה בעצמו פונדקי של הקב"ה שלא היה אז להקב"ה מקום להשרות שכינתו כי אם בבית אברהם. ועי' השלמת הדברים שמ"ר פרשה למ"ד סי' ט' ובשי"ר סוף פסוק ישקני ההפרש הגדול בין הדיבור של אדם ונח ואברהם ובין הדיבור שהיה למשה לצורך כל ישראל והתורה והמצות כולם:

אני אני דברתי. והיכן היה כן ופירש בפסוק הסמוך קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי היינו בסיני שלא היה בסתר כ"א בגלוי לכל העולם כמ"ש במכילתא ואז קרא ודבר עם משה בעצמו כו' ומ"ש ב' פעמים אני כאלו מפורש אני קראתיו אף אני דברתי ע"פ מדה ל"א שתחלה קוראים ואח"כ מדברים וזהו שכוון המדרש במ"ש אמר הקב"ה אני הוא הקורא ואני המדבר. גם כוון הפסוק לפי סידורו אף קראתיו כמ"ש המדבר שאצל אברהם קרא המלאך אך במשה אף קראתיו בעצמו כו' וכן במשכן כשדבר עמו בסתר היה ג"כ באופן זה. עי' במ"ר פרשה א' סי' ג' וש"נ:

א"ר אלעזר וכו'. עי' שי"ר סוף פסוק כתפוח דף י"ד ב' ובפסוק כמעט שעברתי דף י"ט א' ובפסוק אנהגך אביאך דף ל"ז א' ושם ליתא תיבת סייג ובילקוט כאן גריס ליה וכאן יתפרש בדוחק על שבתורה נגדרו ישראל ונתייסגו בסייגים וגדרים:

בדימוסיא של מדינה. פי' במ"ע כלל העם ע"ש עי' ב"ר סוף פרשה פ"ד:

בית אמי זה סיני. כמ"ש בשי"ר פסוק אנהגך דף ל"ז הנ"ל אמר ר' ברכי' למה קורין לסיני בית אמי שמשם נעשו ישראל כתינוק בן יומו שנולדו מחדש כתינוק שצריך לאמו כך היו עם השכינה: