פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ח:ה:א

עילויה מן המדבר. שמ"ר פ"ב סי' י"ג:

מנחת פרקי תורה כו'. צ"ע מה דורש:

ואח"כ מוציא עליו. לעיל ריש פסוק כתפוח ושם איתא ניצו קודם לעליו:

וכי שמה חבלה. חבלה מל' חבלי יולדה ודורש שפי' שנדמה כאלו אז ילדה וכדלעיל פסוק אנהגך כתינוק בן יומו:

בשעה שאמרו נעשה ונשמע. כאלו אז נולדו כנ"ל וזהו חבלה ושמה חובלה מלשון חבלה ונזק בשעת העגל ודורש עוד מל' אם חבול תחבול שלמת רעך משכון:

מאליו היה נקלף. כמ"ש ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב משמע מאליו וכן מפסוק כי פרוע הוא שנמצא פרוע מעצמו:

שמקלקלת בתוך חופתה. וזהו שהפסוק מתמה שמה חיבלה אמך בתוך החופה:

איבדו עצה טובה. וזהו כי פרוע הוא פרוע מעצה שכתוב בו ותפרעו כל עצתי מדה ז' וי"ז:

עצה אלא תורה. וכמ"ש גם עדותיך שעשועי אנשי עצתי:

כתיב ובחורב הקצפתם את ה'. מקום פסוק זה למטה בדברי ר' לוי וכאן צ"ל ר"י דסכנין בשם ר"ל אמר הקב"ה וכו' ר' לוי אמר כתיב ובחורב הקצפתם את ה' עשיתם להקב"ה:

חככם נקוב. מלשון חז"ל דפרעי טבחא פרע לו בית השחיטה: