פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ג:ז:ג

בסנהדראות. שם דרשה ג':

וששים וגו' הנמצאים בעיר. מאחר שאמר מעם הארץ א"כ מ"ש הנמצאים בעיר מיותר אלא פירושו שהיו מסנהדרין שנמצאים בירושלים לגדולה ולדון ולהורות וחסר עדיין לחשבון סנהדרין י"א איש לתשלום שבעים ואחד וחושב אלו המפורשים בפסוקים הנ"ל ובפסוק הנ"ל מפורש עוד אחד ואת הסופר שר הצבא המצביא את עם הארץ שאין לחשבו במספר הסנהדרין שדרשו שם במ"ר הנ"ל זה שליח ב"ד לקרא למי שצריכים וזהו המצביא וגו' וכאן חסר:

סריס שמסרס את ההלכה. מלשון חז"ל סרס המקרא ודרשהו היינו להקדים את המאוחר ולאחר את המוקדם בפסוק וכן כאן שבדיני נפשות מתחילין מן הצד והמופלא פוסק דעתו בסוף הכל. כך נ"ל ובמ"ר שם ליתא:

שבעה. ושבעה אנשים מרואי פני המלך בסוף ירמיה והם בכ"מ והכריע שהם שני סופרים:

מגבורי ישראל מזכין את ישראל בגבורה. כל אלו שחושב הם מזכין ובמ"ר שם ליתא למאמר זה:

שונין הלכה בחרב. כמ"ש ושננתם וכמ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם:

בשעת הדין. פירושו בשעת גמר הדין אפילו המזכין יכולין ללמד חובה כמ"ש סנהדרין במשנה סוף פרק ה' וזהו כולם אחוזי חרב:

שיצתה מיריכך. וזהו על יריכו:

ותתפחד מדש"ג. וזהו מפחד בלילות: