פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ג:ד:ב

משא מדבר ים. דורש כל הפרשה כסדר ועל הקורא מוטל שיהיה פתוח לפניו כל הפרשה:

הדא חיותא. ויק"ר פרשה י"ג סי' ה' הגירסא בהיפך עי' מש"ש:

בי' לשונות. ב"ר פרשה ס"ד סי' ו' עיין מש"ש:

עלי עילם צורי מדי. והוקשה לי הלא בבל עמוקה מכל המדינות ואיך אמר עלי עילם גם יקשה מ"ש צורי שנקרא כן השי"ת צורי ע"כ דורש עלי עילם צורי מדי על שנתעלה ונתחזקה צרתה של מדי על בבל ודרש צורי מלשון צרה ומלשון יצירה שנוצרה צרתה:

אנחתה של בבל. שנאנחו הכל תחת בבל השבתי:

ארשב"ג. איכה רבתי פסוק בנפשנו נביא לחמנו:

לסבב את ארץ. וקצרה נפשם על שראו שעתידים למשול עליהם:

נביא לחמנו. בלשון עתיד שבגלות בבל יהיה כן:

אתכרית רוחי. דניאל ז' כשראה מראה ד' גליות הקדומות:

על כן מלאו מתני. חוזר לדרשת הפרשה בישעיה כ"א הנ"ל:

עומר שלכם. שסעודת בלשאצר היה בליל ט"ו בניסן הוא ליל פסח והעומר נעשה בליל ט"ז וקרב ביום ט"ז:

תעה לבבי. שב"ד הם לבם של ישראל ועיין מ"כ:

חשוקה בו לגאולה. ליל ט"ו ליל שימורים לגאולת העתידות:

שם לי לחרדה. שנשתמש בכלי הקודש על שסבור ששלמו הע' שנה ולא יגאלו עוד ישראל כמ"ש במסכתא מגלה:

משחו. משל על מלוכה שנמשחים בשמן:

הוה אמר כורש לדריוש. הנה כורש הוא מלך פרס כמ"ש ריש עזרא וסוף ד"ה ב' ודריוש הוא מלך מדי כמ"ש דניאל ו' ודריוש מדאה קבל מלכותא ובהכרח שצריך להפוך הגירסא היה אמר דריוש לכורש מלוך את קדמי על שמפורש בישעיה סוף מ"ד וריש מ"ה שכורש ישלח הגלות ויבנה הבית המקדש וכורש השיב מנבואת דניאל שהקדים למדי תחלה וע"כ מלך דריוש תחלה ודורש כן על שכתוב ודריוש מדאה קבל מלכותא שתחלה לא רצה לקבל אלא בעבור הנ"ל ע"פ מדת סמוכין שסמוך לפסוק ויהיבת למדי ופרס כתיב ודריוש מדאה קבל מלכותא ולא אמר וימלוך דריוש אלא כאומר שדריוש קבל המלוכה ולא כורש:

ששמע אותו רשע. בלשאצר שמע הפתרון שפרס ומדי ימרדו בו ותנתן להם מלכותו רצה להתחזק כנגדם במלחמה וכמבואר בסמוך מן הכתוב כי לא ממוצא וממערב ובפסוק הקודם אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן אל תרימו למרום קרנכם וגו' כי לא ממוצא וגו' כי כוס ביד ה' ודורש פסוקים אלו על בבל כמ"ש ירמיה נ"א ז' כוס זהב בבל ביד ה' וכו' ע"כ יתהוללו גוים על כן אמר כאן בתהלים אמרתי להוללים אל תהולו וכו' על בבל שעל ידו יתהולל גוים אל תהולו מעתה אל תרימו קרן שאתם רוצים להתחזק על אלו שרוצים למרוד בכם כמו שהיה עד עתה לא כן הוא אל תרימו למרום קרנכם כנגד מ"ש ועל מארי שמיא התרוממת על כן כי זה ישפיל לבלשאצר וזה ירים לכורש ודריוש:

שוערים של בלשאצר. שכורש שהיה מלך פרס ודריוש שהיה מלך מדי היו עבדי בלשאצר שהיו שומרים על שעריו וכמ"ש ירמיה נ"א העיר ה' את רוח מלכי מדי ועליהם אמר שם החזיקו המשמר הכינו השומרים:

נתותרו מיעיו. מגודל החרדה של מראה הכתב כמפורש בכתוב וקטרי חרצי משתריין וכמ"ש ותתחלחל המלכה ודרשו שהוצרכה לנקביה וכמ"ש במגלת אסתר ריש פרשה ג':

בשעת מחליית שינתא. כמ"ש ירמיה נ"א והשכרתים למען יעלוזו וישנו וגו' ובפסוק נ"ז ג"כ ע"ש וס"ד ולא יקיצו היינו בעת הקצה בבוקר שאז מכירים בין זאב לכלב וכורש מלך פרס דומה לדב וכמ"ש ויק"ר פרשה י"ג סי' ה' ומדי כמ"ש תהלים כ"ב הצילה מחרב נפשי מיד וגו' וזהו בין דב לכלב:

רדי ושבי על עפר. ישעיה ריש מ"ז וס"ד בתולת בת בבל שבי לארץ אין כסא בת כשדים ופי' את סבורה שאת בתולה וכמ"ש שם בפסוק הסמוך כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה:

אין כסא. וזהו מ"ש זכריה ב' י"א י"ב הוי ציון המלטי יושבת בת בבל כי כה אמר ה' צבאות אחר כבוד שלחני אל השוללים אתכם היינו בבל הנ"ל וכמ"ש תהלים ע"ג ואחר כבוד תקחני:

יומא הוא דחזר. השמש הלך לאחריו כמ"ש מלכים ב' כ' י"א וש"נ וכל מעשה זו איני יודע מאין דרשו כן:

והעמיד אחרים. כמ"ש ירוע כבירים לא חקר ויעמוד אחרים תחתם איוב ל"ד כ"ה:

נכיתא שנכת. נשיכה שנשך. בלשון ארמית נשך נכת:

זין בולע זין. צ"ע איך דורש על זין:

בתי השן נמשכים כשעוה. בהכרח שכוונתו בתי שם מצופים זהב שנמשכים כשעוה כמ"ש לקמן פסוק עמודיו עשה כסף זהב שחוט שנמשך כשעוה וכמ"ש ויעש המלך כסא שן ויצפהו זהב מופז:

כתיב קחי רחים. עי' איכה רבתי פסוק ממרום שלח אש:

לדרא יקידתא. סי' דור שרוף שרפת ועי' מ"כ:

שנתנן לפנים. כמ"ש ב"ר פרשה ע"ח סי' חי"ת. וע"ע איכה רבתי פסוק טומאתה בשוליה ובפסוק על אלה במעשה של מרים וז' בניה:

כל מכבדיה. ויתכן שהכוונה על שלוחי מרודך מלך בבל שכבדוה ובסוף הזילוה וזהו שאמר כי ראו ודוק:

ואף דדניאל. בא לפרש מ"ש בפסוק הנ"ל תגל ערותך גם תראה חרפתך נקם אקח ולא אפגע אדם וזהו שאמר עתיד אני להביא פורענות היינו נקם אקח ולא אפגע שאין פגיעה אלא תפלה וזהו מ"ש ואף דדניאל בעי עלה רחמין אינו מקבל תפלתו ולא יועיל לה הצדקה לבבל:

גואלנו ה' צבאות שמו. ירמיה נ' במפלת בבל: