פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ב:יז:א

פיחה. כרוח המפיח בדבר קל ומחסרו כך עת הישועה באה והחסיר עת הצרה וכשהאיר יום הישועה נסו חושך הצרות והצל חושך כנגד אור היום ובמצרים היה שני מיני שעבוד א' של טיט ולבנים וא' של כל עבודה בשדה:

וגם את הגוי. כולל גוי הוא מצרים ואות ה"א רבוי א'. את רבוי ב'. גם רבוי ג'. והוי"ו של וגם רבוי ד' מצרים וד' גליות שיכניס פיחה בגליות כמו במצרים ועי' ב"ר פרשה מ"ד סי' י"ח ומש"ש וכן מאמר ר' יודן ע"ש פירושו:

ממהר בגאולתכם כצבי וכאיל. כגי' המ"כ שהצבי והאיל קלים במרוצתם מכל החיות:

ר' ברכיה אמר. בא לדרוש שמ"ש עד שיפוח היום שארתיח היום. היום הוא השמש וחומו כאש וכשהרוח מפיח באש הוא מתלהב יותר וכמ"ש לפחת עליו באש הרי שהפחה שייך באש. והכוונה על לעתיד כמ"ש סוף מלאכי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים ועושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא וגו'. ועל הצדיקים כתוב שם וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ואז יבטלו מהם כל הצרות ונסו מהם יגון ואנחה וזהו ונסו הצללים כמ"ש ישעיה ל"ה על לעתיד נסו יגון ואנחה: