פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה ב:טו:א

ונתתי אני את פני. על יושבי ירושלים כתוב שמתחלה היו בגלות מצרים ובימי השופטים בכמה גליות בכמה מושלים וזהו מהאש יצאו מכמה גליות:

דעכו כפשתה כבו. ורישא דקרא המוציא רכב חיל ועזוז וגו' דעכו כפשתה כבו היינו מצרים הל"ל:

רישא דדהבא. וס"ד חדוה דכסף ודרעוהי דכסף:

אילנא די חזית. דניאל ד' ופי' בפסוק הסמוך אנת הוא מלכא הרי שדימה את מלך בבל לאילן רם וגדול מאד:

ואנכי השמדתי. וס"ד אשר כגובה ארזים גבהו:

מושלן בחיות. עי' שמ"ר ריש פרשה כ"ב:

שמרו אותם ליאור. וזהו אחזו לנו שאחזו בהם להשליכם ביאור ויתכן שדורש אחזו מלשון חזיון שהשגיחו ושמרו עת הריונם ולידתם בכדי להשליכם ליאור. וכמ"ש בסמוך:

ערומים היו. ב"ר פרשה פ"ו סי' ג' איש מצרי גבר ערום וכל הענין בשמ"ר פרשה א' סי' ט' וש"נ ומבואר:

לשעלו של ים. לים שנמדד בשעלו כמ"ש מי מדד בשעלו מים ויותר נראה לפי הענין שהוא מלשון דרך ומשעול כמ"ש משעול הכרמים: