פירוש מהרז״ו על שיר השירים רבה א:ו:א

אל תלשן. ועל פי מדה ז' וי"ז מפורש למי מזהיר ועל מי מזהיר ודורש אל תלשן עבד על פי מדת ממעל ודרך קצרה אל תלשן עבד עבד. אתם נביאים שנקראו עבדים אל תלשינו את ישראל שנקראו עבדים ומ"ש בשחררותי בעת שאני שחור וחוטא:

שמח בבני. גדול ומצליח ומפורסם:

ובידו רצפה. היה לו למימר גחלת על כן דורש נוטריקון רץ פה ופירוש רצוף פה וזהו מה שכתוב ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עונך וחטאתך תכופר הלא היה צדיק גמור בלא עון וחטא ולמה דוקא על פי אלא על חטא זה שאמר בפיו והוא סבור לומר כן דרך וו ידוי:

בריתי שמא בריתך. עד ואת מה איכפית דורש כן שתחלה אמר החמורה שמרדו בה' והרגו כל הנביאים ואח"כ אמר הקלה שבקשו לקוח נפשו ולא לקחו ע"כ דורש שעל שלא נתקבלו דבריו הראשונים הוצרך להוסיף:

רצוץ פיות. כנ"ל אצל ישעיה ושם נאמר רצפה לשון יחיד ואצל אליהו רצפים יתכן שאליהו היה קודם לישעיה כמה דורות ורמז גם על ישעיה ועל שהיל"ל גחלים כנ"ל דורש כן:

ר"י מייתי לה מן הדא. כאן חסר ריש המאמר ע"כ אין לשונו מובן אך בפתיחתא יו"ד דאיכה ובמדרש אסתר פסוק גם ושתי הגי' ר' יצחק פתח ולא אותי קראת יעקב וגו' ר' יוחנן שלמעלה מן הדא:

ערוער בתחום מואב. נתבאר בפתיחתא דאיכה שם:

שס"ה בתי. צ"ע מנין לו כל זה:

אומניא. כלל שורה אחת ועבדו את כולם יחד:

ויוסיפו בני ישראל. שופטים יו"ד עי' במ"ר פרשה כ' סי' ה': לך שוב למרברה. וכי משם בא שאמר לו לשוב שם והלא היה בהר הכרמל ובשומרון ע"כ דורש לדרכך על לשה"ר שדרכך שתפסת לומר לה"ר שוב לדרכך על דמשק ומ"ש לדברה מל' דבור. גם בתיבת לדרכך מרומז לשה"ר כמ"ש ב"ר פ' ע' סי' ד' ואין דרך אלא לשה"ר ע"ש: