פירוש מהרז״ו על שמות רבה ה:כב

בא משה והשיב דברים. דורש מ"ש וישב משה אל ה' שאין פירושו שהיה לו מקום קבוע במצרים לשכינה ולדיבור עם משה שהלך משה משם ושב לשם אלא פירושו שטען והשיב דברים לפני הקב"ה במקום שבא לשם וכענין שכתוב כצאתי את העיר אפרוש כפי לפני ה' ואא"ע להשבת מקום ת"ע להשבת דברים:

האומר לחבירו. בתנחומא ריש וארא הגיר' לחבירו הגדול ממנו עכ"ל וק"ו לפני הקב"ה:

נטלתי ספר בראשית. משמע שספר בראשית היה כבר כתוב כולו. וע' לעיל פר' זו סימן י"ח מגילות שהיו משתעשעים בהם. וכמ"ש ב"ר פ"ו ס"ט ספר הישר ע"ש ובמכילתא יתרו פרשה ג' בחודש השלישי ויקח ספר הברית ויקרא וגו' ר' יוסי בר"א אמר מתחלת בראשית ועד כאן היינו עד ענין של מתן תורה דס"ל כמ"ד מגילות נתנה תורה ובשעת מ"ת כבר נכתב כל ספר בראשית עד ענין מתן תורה. וע' לקמן פ"ו ס"א בי' של שרה:

ומדת הדין היתה. שפסקו עליהם הדין לפי מעשיהם. וזהו מרומז במ"ש למה הרעות לעם הזה. לדור המבול והפלגה הרעות כי חטאו אך מה חטאו אלו:

דורו של יצחק וכו'. נכלל ג"כ במ"ש לעם הזה שבדורי ובזה תירץ מה שהקשה האומר לחבירו וכו' כי טען שאינו כפי התורה שכבר נכתב:

לדבר בשמך. והיה לו להתירא ולקבל לא די שלא קיבל אלא עוד הזיד:

והצל לא הצלת וודאי. עיין יד"מ כפשוטו וכמ"ש ב"ר פ' צ"ח סי' ד' כי עלית בוודאי. ור"י ור"ע אזלי לשיטתייהו דר"י סובר דברה תורה כלשון ב"א ור"ע סובר שכופל לשון ריבוים הם ועי' בירושלמי יבמות פרק הערל העתקתי לשונו בב"ר פ' מ"ו סימן ט' ובירושלמי חגיגה פרק אין דורשין ור"ע דורש מ"ש והצל משמעותו שמציל וזהו יודע אני שאתה עתיד להצילם אך לא הצלת אותם שכבר נהרגו תחת הבנין:

בקשה מדת הדין. כמ"ש בריש פ' הסמוכה וידבר אלהים אל משה במדת הדין וכמ"ש לקמן פ"ו סס"א ובתנחומא ריש וארא באריכות: