פירוש מהרז״ו על שמות רבה מז:ז

כתב לך וכו'. וכתוב שם ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה:

נתענה ק"כ יום. סובר שהיה משה בהר ק"כ יום וכן הוא בתנחומא כאן סי' ל"א וכן הוא בסדר עולם פרק ששי באריכות אך בפר"א פרק מ"ו ובתד"א פרק ד' בחלק ב' סוברים שמ' יום אמצעים היה במחנה ולקח האהל ונטה לו מחוץ למחנה:

מזיו השכינה. לעיל ס"ס ה' וש"נ:

את אשר תמצא אכול. וס"ד אכול את המגילה הזאת וגו' עד ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק ודרשו שהמגילה היא התורה:

ד"א מלחמה של תורה. על שמביא מפסוק אחר אומר ד"א והוא עצמו מ"ש תחלה אוכל מן התורה. וע' מ"ש בזה בס"ה:

ביקש לישן. שהשינה קשה לסבול יותר מאכילה ושתיה שהנודר שלא לישן ג' ימים מלקים אותו וישן ולא כן באכילה:

לתיסומן. כתב במ"ע שלדעתו צ"ל לתסור הוא הממונה על האוצרות ומשה היה נאמן ביתו היינו בית התורה כמ"ש בסוף פ' זו:

מודד תורה. כי ניתן לו התורה בכללים כדלעיל פר' מ"א ס"ו היינו דרכי המדות שבהם מודדים התורה ועמ"ש בזה בריש ספרי מדרש תנאים בטעם שם מדות:

אלא מ' יום. בלבד היינו במ' יום הראשונים על לוחות הראשונות וכן בלוחות אחרונות מ' יום ועל התפלות מ' יום וכמ"ש בריש הסי' נתענה ק"כ יום. ודורש המדרש שמ"ש לא אכל ולא שתה אין פי' שלא הרגיש כלל על ענין אכילה ושתיה ולא נתענה לא כן הוא אלא פי' שבתחלה לא הרגיש וסבל יותר ממה שיוכל כל אדם לסבול ואח"כ הרגיש בעינוי ובכל רגע קיים וזאת התורה אדם כי ימות באהל והתחזק בתורה ובזיו השכינה כנ"ל וע' תוסכות ב"ק דף פ"ב א' ד"ה כדי. ותוספות שבת פ"ט א' ד"ה לסוף י' יום:

בלוחות הראשונות. ע' לעיל פ' מ"ו ס"ב:

שנאמר כתב לך את הדברים. וס"ד כי על פי הדברים האלה הם תורה בע"פ. הלכות. ואגדות. ומדרש. הכל בלוחות שניים:

למה אמר הקב"ה. ומשמע על הלוחות כדלעיל ריש ס"ב בכ"מ ולעיל הכריע בא"א וכאן הכריע דמ"ש כתב לך על תנ"כ:

טוב לי כי עניתי. למען אלמד חוקיך: