פירוש מהרז״ו על שמות רבה מז:ה

אזלת לקרתא. ב"ר פ' מ"ח ס"ד וכשעלה השיג טבע של עליונים ומנהגם:

מעשה בר' יוחנן. ע' ויקרא רבה ריש פ' למ"ד באריכות שי"ר פסוק מים רבים ל"ח א' וכאן קיצר:

למד תורה ביום. ממ"ש כאן ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה והרי הלילות בכלל הימים ולמה חשבם בפני עצמם אלא שהיה בהם מעשה אחר שהיום מיוחד ללמוד תורה ולהתיגע והלילה לחזור בלא יגיעה ובקול ונעימה וניגון וזהו רוני בלילה וכמ"ש לקמן ס"ח מפסוק יום ליום כו':

דשחירין ודקרין. עי' ויקרא רבה פ' י"ט בסי' א' בשינוי מדרש שמואל פ' ה' פסוק לפנים הארץ יסדת. ומ"ש דשחרין ודקרין בלילה פי' דשחרין בלילה שהוא שחור וחושך ודקרנין הוא בבוקר וביום וכמ"ש ב"ר פר' נ' סי' י' כמו תרתין קרנין דנהור סלקין ומנהרין עלמא ותיבת בלילה טעות וצריך למחוק וריש לקיש סובר כרבנן שעיקר התורה ביום ובלילה וכן הוא שם ושם. ובשי"ר פסוק ראשו כתם פז. וכן דברי ר"י כאן בטעות ובכל מקומות הנ"ל כתוב דסובר ר"י דאין רינה של תורה אלא בלילה. וכן הוא בילקוט סוף משלי וסמי חדא מקמי תלת וארבע:

לכך התקינו חכמים. ע' מדרש תהלים מזמור א' וז"ל א"ר ברכיה אף חבות הראשונים קבעו את המשנה שהיו יושבים ביום שנוטל מן הלילה ובלילה שנוטל מן היום פי' שיהיו מחברים יום ולילה בתורה:

ולא ימוש ספר התורה. וס"ד והגית בו יום ולילה ובזה שלומד בבקר ובערב יצא ידי חוב יום ולילה:

אבל לעוה"ב. פי' שבעולם הזה אכל לחמה של תורה ושתה מימיה כמ"ש לכו לחמי בלחמי ושתו וכו' ומזה נוכל להתבונן על הקרן בעוה"ב וכדלעיל ס"ג בהדיא בסוף הסי' והלשון דחוק:

מזיו השכינה. יתכן שהוא ענין אחד עם ידיעת פנימיות התורה כמ"ש ותורה אור. אור פני עמ"ה הוא זיו השכינה:

החיות הנושאות. לעיל פ' ל"ב ס"ד וש"נ וכמ"ש בסמוך בס"ז: