פירוש מהרז״ו על שמות רבה לט:א

שררך אגן הסהר. כאן לא הובא מה שדורש על זה והוא בשי"ר פסוק זה ובתנחומא ריש תשא ובמ"ר פ"א ס"ד פסיקתא רבתי פ"י ס"ב. ועיקר הדרשה על סוף הפסוק בטנך ערמת חטים מה ערמת חטים נכנסת לזריעה במנין ולאוצר במנין כך ישראל נמנים בכל שעה שצריכים:

וכל הפתיחות. כולן כמו שכתוב בפרשיות בפסיקתא הנ"ל שמיוסד על פרשיות הנוספות היינו ד' פרשיות וכו' ופרשת כי תשא שהיא פרשת שקלים בפר' י' שם כמה פתיחות וע' לעיל ריש פט"ו ולעיל ריש פ' י"א:

ועוד. לבד דרשה שעל פסוק שררך הנ"ל יש לדרוש עוד על תיבת תשא ולא אמר תמנה או תפקוד לדרוש ע"פ מדת ממעל לשון כי תשה ברעך שפי' כי תלוה וע' מ"ש לעיל פל"ג ס"ב שכל הפרשיות אלו אחר חטא העגל. ואם יעברו תחת המנין יכשלו חלילה בנגף על חטא העגל ע"כ צריכים כופר שעיקר הצלחת ישראל כשהם אגודה אחת לשמו יתברך וכשמונים אותם נעשו פרטים כל אחד בפני עצמו. ואז שולט הדין והנגף כשמזכירים עונות כל אחד וזהו צריך פדיון נפש במנין:

ואשלמה להם. שלכך אמר לשון הלואה סתם כאלו כביכול לוה מהם וצריך לשלם להם ותשלומי הכופר שיפרו וירבו מאוד עד שלא יהיה להם מספר: